אור הישר על גיטין· הרב שמואל יצחק הילמן
דף לב.
ת"ר בטל הוא אי אפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר כלום, ע' בת מהר"ח או"ז סי' קנ"ז.
תוד"ה השולח. לרבי דאמר בטלו מבוטל נקט הגיע בשליח אורחא דמילתא דאז מותר לבטל כו', לכאורה לולא דברי התוס' הוה מפרשינן בכוונת המשנה דבין הגיע בשליח או ששלח אחריו הוא דוקא אם אמר לו גט שנתתי לך בטל הוא. באמירה מפורשת, ולמעט גילוי דעתא בגיטא דלאו מילתא היא כדפסקינן כאביי לקמן ל"ד רע"ב אבל התוס' מיאנו לפרש הכי שהבינו דלאו להכי נחית תנא דמשנתינו. ויש סמך גדול לזה מהא דאמר אביי לקמן שם מנא אמינא לה והביא הני עובדי ורבא דחי ליה ע"ש, והשתא אמאי לא פשיט ליה ממשנתינו גופה דתנן ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא. משמע דאמירה דוקא אבל גילוי דעתא לא מהני, וע"פ כל הנ"ל צ"ע במש"כ רש"י בתשובה המובאה בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקפ"ט ע"ש.
תוד"ה מהו דתימא. ורבא דאמר לקמן דגלוי דעתא בגיטא מילתא היא כו' ע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' נון.
בסה"ד ולא מהני דברים שבלב להיות דברים אלא היכא שבלא גילוי דעתו יש לנו לדעת דעתו מעצמנו ע"כ, לכאורה מתאמת סברת התוס' עם הא דאמרינן בב"ב קמ"ו ע"ב אומדנא דמוכח שאני ע"ש, אבל זהו רק סברת רב ששת אולם לד"נ שם משמע דלא בעינן אומדנא חזקה כ"כ וע"ש קל"ב ע"א. אכן האריכו כבר התוס' בקידושין ד"ו ע"ב ודמ"ט ע"ב ועוד בכ"מ. דישנן אומדנות חלוקות לענין דברים שבלב, וע' כתובות ע"ח ע"ב תוד"ה כתבתינהו.
תוד"ה מבוטלת. ור"י אומר שיש לישב כאן גרסא דכריתות ודייק דבטל מעיקרא משמע כו', ע' נתיבות סי' רמ"ה סק"ד ובחזקה רבה חאה"ע סי' קכ"ו.