אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קטז.
אין הכרעה שלישית מכרעת, ע' בס' דברי נחמיה קונטרס כללים וספיקות.
שם אמאי ונימא ליה משטה אני בך כו', פי' כיון שהוא יתר משכרו צריך קנין כדביאר הרא"ש בתשובה כלל ס"ד סי' ג'.
שם וא"ל טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו כו', הכא איירי בדאמר לו תטול הדינר לבסוף דאי בדיהיב לו הדינר מיד לא שייך משטה אני בך כדכ' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ל' וע"ש סי' תצ"ח ובס' שערי רחמים חא"ח סי' י"ד.
שם נהי דכי אפקריה אדעתא דארי אפקריה אדעתא דכו"ע לא אפקריה, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רנ"ג.
שם בעא מיניה רב מרבי ירד להציל ולא הציל מהו כו', ע' ירושלמי דפרקין ה"ה ובחידושי הרמב"ן והר"ן לב"מ דף ע"ז.
תוד"ה הכרעה שלישית. נראה לר"י עיקר כפ"ה כו', וע' בראב"ן סי' וי"ו.
תוד"ה אדעתא דאריה אפקריה ל"ד להא דאמר באלו מציאות המציל מן הארי ומן הדוב כו' הרי הוא שלו מפני שהבעלים מתייאשים מהן כו', וקשה מה דמיון הוא להא דהכא הלא התם בא הארי לטרוף ולא היה כח ביד הבעלים להציל והיינו דקאמר מפני שהבעלים מתייאשים מהן, נמצא דההפקר נעשה ממילא אחרי יאוש הבעלים. משא"כ הכא שנעשה הפקר מדעת רב ספרא רק בשביל הארי, והפקר לבהמה אבל לא לאדם דברי הכל אין הפקרו הפקר כמבואר בירושלמי דפאה רפ"ו, ומכש"כ הכא דאנן סהדי שאם היה יודע שהארי לא יאכלנו הלא ודאי דלא היה מפקירו, וגדולה מזו אמרו גבי הפקר מדעת אפילו כשהפקיר לאדם, גבי ר' ישמעאל ב"ר יוסי בב"מ ד"ל ע"ב דקאמר לההוא גברא לכו"ע אפקרינהו ולך לא אפקרינהו ופריך הש"ס עלה ומי הוה הפקר כה"ג ע"ש, הרי דהפקר לכל העולם נתבטל בשביל מניעת ההפקר מחד גברא, ומכש"כ דהכא לא הפקיר לשום אדם בעולם רק להארי, א"כ מה מקום לכתחילה לחלות ההפקר וצ"ע כעת, וע' מהרי"ק שרש ג'.