אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קח:
ותבעו שומר והודה כו', וכ' התוס' משמע דהודה לאחר שאין בעל הדבר דלא הויא הודאה כו', וע' בקצוה"ח סי' פ"א סק"י וסקכ"ג ובת' רביד הזהב סי' ה'.
שם איתמר נגנבה באונס והוכר הגנב כו', ע' מה"פ לירושלמי דמכילתין פ"ז ה"א ובנועם ירושלמי פ"ז דתרומות.
רש"י ד"ה עושה עמו דין ישלם דמצוה לחזר אחר אבידה, ע' ח"ס חא"ח סי' ק"ה.
תוד"ה נגנבה באונס, נראה דאין שום גניבה קרויה אונס אלא בלסטים מזויין כדפי' בקונטרס כו' ע"כ, והנה בהגהות אשרי כ' וז"ל ול"נ דשומר שכר פטור מכל גניבה של אונס בין באונס לסטים מזויין בין שאר אונסין של גניבה ע"כ, וכבר האריכו התוס' בזה לעיל נ"ז סוף ע"א ובב"מ מ"ב ע"א להבין מדוע לא יהיה נחשב שאר אונס גמור דמוכח כמו אונס דלסטים מזויין ע"ש, ועפ"ז אפ"ל לולא דברי התוס' דלא מוכח כלל דס"ל לרש"י דאין שום גניבה קרויה אונס אלא בלסטים מזויין, רק הכא משום דבגמרא קאמר בלשון נגנבה באונס ולהכי רש"י בתור פרשן נקט כאן לסטים מזויין, דזהו ודאי שנחשב אונס בלשון הש"ס, אבל בלתי מוכרח לאמר בשביל זה דכל היכא שמוזכר בלשון תורה או בלשון חכמים סתם גניבה לפטור בזה שומר שכר שיהיה רק אונס דלסטים מזויין, ומכש"כ דמן הגמרא גופה אפשר לדייק כפירש"י ודוקא הכא, משום דקאמר והוכר הגנב שזה נופל יותר לאמר שהגניבה היתה ע"י לסטים מזויין, ואח"כ הכירו הנגנב כשהיה בטוח שלא יוכל עוד להזיקו וסר פחד האנס ממנו, כן היה נראה לע"ד לולא הבנת התוס' בפירש"י, אולם מלשון התוס' שכתבו דאין שום גניבה קרויה אונס אלא בלסטים מזויין, לבד מה שבלתי מוכח דזאת היתה כוונת רש"י ז"ל כנ"ל, הלא סתרו ג"כ הכא שיטתם דלעיל ובב"מ שם וצ"ע.
ומש"כ הרמב"ם פ"ד ה"ד מגניבה והוא שיטעון שנגנבה בלסטים מזויין שהוא אנוס ופטור, כוונתו דבטענה זו הוא אנוס ומשו"ה פטור, והוא ע"פ שיטתו שם פ"א ה"ג דלסטים מזויין שגנב אינו גזלן אלא גנב ע"ש, אבל אין אנו מוכרחים לאמר דדוקא באופן זה נקרא אונס ולא באופן אחר, דהא מסיק עלה אבל אם טען שנגנבה בלא אונס פטור מן הכפל כו', וזה משמע אפילו אונס אחר ג"כ נחשב אונס, ועפ"ז יתאימו דעות רש"י ורמב"ם עם דעת הגהות אשרי והתוס' דלעיל ובב"מ שם כנ"ל.
והא דנקטו בש"ס על אונס דגניבה דוקא לסטים מזויין, י"ל דהוא עפמש"א בירושלמי שבועות פ"ח ה"א שמירה שנאמרה בשומר שכר אין משערין אותו אלא בגופו, פי' לפי כח השומר וגבורתו ע"ש, ושיעורו דסתם לסטים מזויין הוא כנגד כחו וגבורתו של סתם שומר הרואה הסכנה ממש כנגד גופו ממש, משא"כ באונס אחר בלתי מורגש שעור כזה ואינו עומד נגד גופו ממש, עוי"ל עפמש"כ בשאילתות ר"פ ויצא דלסטים מזויין הוא כשבורה ושבויה דש"ש פטור מלשלם ע"ש, ולפ"ז טענת אונס זו מבוארת יותר מן הכתוב כנלע"ד, וע' בחידושי הר"ן לב"מ צ"ג.
תוד"ה לוה. אע"ג דיש לו שאר נכסים במה לפרוע כו', ע' מהרש"א ובמש"כ על דבריו בקצוה"ח סי' שס"ז סק"ד ובת' רע"א סי' קל"ט ובת' ברית יעקב סי' צ"ח.
בא"ד דוקא מכרו כו' אבל נתנו במתנה דלא שייך פסידא דלקוחות ב"ח גובה הימנו, וע' תוס' כתובות מ"ט ע"ב ד"ה הוא וברש"י שם ד"ה מיבעיא, ובת' הרשב"א סי' תרי"ח כ' דהוא הדין נתנו במתנה כמכירה.
אמנם בחלקי הספיקות אם יש להשוות מתנה למכר, אשכחן נמי בב"מ ט"ז ע"א ובגיטין ד"נ ע"ב ובמגילה כ"ו ע"ב, ומכל אלו משמע להבבלי דלא שייכא לפלוגתא דר"מ וחכמים במשנה בכורות נ"ב ע"ב, דהתם פליגי בקראי והכא בסברא, וע' ירושלמי מעשרות פ"ב ה"א ובמע"ש פ"א ה"ב וצ"ע.
אולם ע"ד הרשב"א הנ"ל יל"ד דבתשובה שם פשיטא ליה דמתנה כמכירה, ואילו לעיל ע"ח ע"ב אהא דגנב ונתן לאחר משלם דו"ה כ' הרשב"א בחידושיו מהיכא תיתי שתהא מתנה בכלל מכירה כאן משא"כ בכ"מ ולענין בתי ערי חומה ולענין גניבת נפש ע"ש, אכן לפמש"כ לעיל ניחא דבדו"ה איירי במכירה האמורה בתורה אי מתנה בכלל ולכן מייתי מבתי ע"ח וגניבת נפש, משא"כ הכא איירי בסברא לענין דין שקרה במציאות כמו עשה שורו אפיתיקו ומכרו ובזה פסק דמתנה כמכר, וע' בנמו"י פ' חזקת דמ"ד ובסמ"ע סי' קי"ז סקי"ב וסקי"ט ובקצוה"ח שם.