אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ק.
אשר יעשון זו לפנים משורת הדין והנה הרא"ש פסק דאין כופין על לפנים משוה"ד ובעל העיטור כתב דכופין, וע' בת' כנסת יחזקאל ס"ס ז'.
תוד"ה טימא את הטהור, אע"ג דאמר בהנזקין המטמא והמנסך בשוגג פטור הכא אית ליה לחיובי אע"ג דשוגג הוא כו', ע' בחידושי הרמב"ן והר"ן לגיטין נ"ג ע"ב.
בא"ד ה"ג חייב כדי שידקדק בדין יפה כו', ע' תוי"ט לבכורות פ"ד מ"ד ובתוס' רע"ק שם.
תוד"ה טיהר. ועוד היכא דלא קם דינא למה לא יתחייב אפילו לרבנן דלא דייני דינא דגרמי מ"ש מכהנים שפגלו במקדש דמזידין חייבין בין לר"מ בין לרבנן אע"ג דבדבור מפגל ולא חשיב דינא דגרמי, והנה הש"ך בחו"מ סי' כ"ה סק"ה אות ו' כתב דלא ידע התחלה לקושית התוס' דהתם מיד שמפגל מזיק הוא ובמחשבה דידיה מזיק בשחיטה דשוחט בפסול והו"ל כעביד מעשה בידים משא"כ הכא שאע"פ שפסק כן אין הכרח שיעשה בעל דין כן וגם אינו עושה מעשה כו' ע"ש.
והנה רש"י מפרש בגיטין נ"ג ע"א דחיובא דכהנים שפגלו במקדש הוא שהרי צריכים הבעלים להביא אחרים ע"ש, ומלשון זה משמע שהפיגול מצד עצמו אין בו כח לחייבו מפני שהוא בא רק ע"י דבורו, וזה דלא כמש"כ הש"ך דע"י דבורו הוא מזיק והו"ל כעביד מעשה בידים, כן אין פירש"י מתאים עם לשון התוס' כמש"כ דזה אינו גרמי, דהא לפירש"י הוא דע"י הפיגול גרמו לו להביא אחרים והוא גרמי ממש, כן במש"כ הש"ך דבטעה בשיקול הדעת אין הכרח שיעשה הבע"ד כן ג"ז בלתי מובן הלא סתמא דמילתא במאן דציית דינא עסקינן, ולפ"מ דהבע"ד סבר דקם דינא בטח יקיים כן, מלבד מה שיפחד ע"פ טעותו זה שמא יכתבו ב"ד אדרכתא אנכסיה, נמצא שהפסידו בפסק דינו לחיוב תשלומין כמו הכהן בפיגולו להביא קרבן אחר, ואפשר דכוונת הש"ך במש"כ שאין הכרח שיעשה בע"ד כן, דיכול עדיין לשאול לחכם אחר כדכ' התוס' מקודם וע' ע"ז ד"ז ע"א תוד"ה הנשאל, ומשום דאיהו לא עביד הכי בל נוכל משום זה לכנות את הדיין לעושה מעשה ממשית אלא כגורם יחשב, משא"כ בכהנים שפגלו במקדש אף דאין אנו מתחשבין עם דבורו של הפיגול לבד, אכן כיון דבשחיטתו המאוחרת בע"כ נפסלת משום מחשבתו המוקדמת נמצא דבשחיטתו שהיא פעולה ממשית הזיקו כנלע"ד, וע' בספר המכריע סי' ל"ב ובמש"כ בחידושי לחולין מ"ג ע"ב ושם מ"ט ע"א ולזבחים כ"ט ע"ב.