אור ברסלב

אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן

דף צב.

דף צא:

במשנה אע"פ שהוא נותן לו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו, הנה במשנה בלתי מבורר מה פועל העדר המחילה, וע' יומא כ"ג ע"א וברש"י ד"ה דנקט בליביה ובד"ה דמפייסי ליה ובמש"כ בחידושי לבכורות ד"ס ע"א.

שם ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם וגו', הנה במד"ר חוקת פי"ט כ"ג סמכו הא דמשנתינו עה"פ דויתפלל משה בעד העם ע"ש, אולם בפירש"י שם כ"א ז' כ' וז"ל ויתפלל משה מכאן למי שמבקשים ממנו מחילה שלא יהא אכזרי מלמחול ע"ש, וזה קשה איך כתב רש"י מכאן. משמע דעיקר הלימוד הוא מקרא דמשה ובמשנתנו יליף מאברהם וצע"ק, וע"ע בילקוט פ' וירא רמז צ"א.

שם עשה כן לאיש פלוני ע"מ לפטור חייב בין בגופו בין בממונו ע"כ, ולא אמרינן בזה שלוחו של אדם כמותו משום דאשלד"ע, וע' ברמב"ם ספ"ה מה' חובל.

שם א"ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא א"ל דכתיב למה תריבו אלי כולכם פשעתם בי א"ל את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי, לכאורה הוה מצי להביא קרא דלך רד כי שיחת עמך, ודרשינן בברכות ל"ב ע"א רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל ועכשיו ישראל חטאו אתה למה לי ע"ש, הרי דבשביל הוצא לקי כרבא, אלא דהביא לו קרא דעד אנה מאנתם דהוא מוקדם בתורה, אמנם לפ"ז קשה על רבה בר מרי שהביא מן הנביאים, מדוע לא הביא מקרא הקודם בשמואל א' ב' כ"ט הנאמר בשם ה' אל עלי אדות חטאת בניו למה תבעטו בזבחי ובמנחתי וגו' וצע"ק.

שם מנא הא מילתא דאמרי אינשי כו', דוגמא לזו אשכחן נמי בסנהדרין ד"ז ע"א דחז"ל הטריחו א"ע להסמיך הדברים הפשוטים המדובר בין המון העם לכתבי הקדש או למאמרי חז"ל הנאמרים לדינא, וע' במבוא האגדות על עין יעקב מהגאון מהר"ץ חיות ז"ל.

שם מי גרם לראובן שיודה יהודה ופירש"י מדרש אגדה בתנחומא מכיון שהודה יהודא ואמר צדקה ממני עמד ראובן ואמר אני בלבלתי יצועי אבי עכ"ל, והנה במכות כ"ג ע"ב אהא דהופיע רוה"ק בבית דינו של שם, קאמר אקרא דויכר יהודא ויאמר צדקה ממני מנא ידע דילמא כי היכי דאזל איהו לגבה אזל נמי אינש אחרינא לגבה יצתה ב"ק ואמרה ממני יצאו כבושים ע"ש, ולפ"ז קשה טובא מתי הודה יהודא, הלא קודם ב"ק היה גם הוא מסופק דילמא מאינש אחרינא הוא, ולאחר הכרזת הב"ק כבר היתה מיותרת הודאתו, ואפילו אם הודה בעצמו ג"כ אח"כ, הלא עכ"פ בלתי נופל לאמר דאיהו גרם להודאתו דראובן. דמלבד דאחרי הב"ק נראית הודאתו כשרגא בטיהרא, הרי גם באמת לא היה מודה בעצמו אי לאו הב"ק מפני הספק כנ"ל, ואין לאמר דהב"ק גילה לו בפרטיות ועפ"ז הודה ברבים, דלשון הופיע רוה"ק בבית דינו של שם משמע דכל הב"ד שמעו, דוגמא דהופיע רוה"ק בב"ד של שמואל הרמתי ובב"ד של שלמה דחשיב התם, דבכולהו משמע דכל היושבים שם שמעו וכדפירש"י שם נשמעה בקול גדול, ואין לאמר נמי דאגדת תנחומא ס"ל דיהודא הודה מעצמו בזולת הב"ק, רק לפ"מ דחשיב ירחי ויומי ואתרמי וכקושיא דרבא שם, דג"ז אינו לפ"מ דמסיק שם דהופעת הב"ק היא גמרא, הרי דקבלה היתה בזה, ופי' שם המהרש"א דמלת ממני לא אמר יהודא אלא הב"ק ע"ש.

וביותר איכא למידק בסוטה ד"י ע"ב דקאמר יהודא שקדש ש"ש בפרהסיא ומכיון שהודה ואמר צדקה ממני יצתה ב"ק ואמרה אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האור מאן נינהו חמו"ע צדקה ממני מנא ידע יצתה ב"ק ואמרה ממני יצאו כבושים ע"ש, ולפי הנ"ל קשה התם גופה. דמעיקרא קאמר שקדש ש"ש בפרהסיא הרי דכל ההודאה היתה מעצמו ומטעם הודאתו הבטיחו הב"ק להציל ג' מבניו מן האור, ובתר הכי מסיק דמצד עצמו היה מסופק אם ממנו הוא עד שהב"ק הודיעו, ולפ"ז מה מקום להודאתו ולקדוש ש"ש בפרהסיא אם הב"ק הופיע לפני כל הב"ד וצע"ג.

תוכן העניינים

אור הישר על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה