אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף פט.
תוד"ה כל. וא"ת כיון דאתיא כר"מ דדאין א"כ לא תהא רשאי למחול מפני שתצטרך לשלם ללקוחות כו', הנה מדברי התוס' משמע דמפרשי כפירש"י בפ' הכותב שם, דהא דאמר אמימר התם מאן דדאין דד"ג כו' קאי גם אמוחל שט"ח ולא רק אשורף כדפירשו שם הרא"ש והר"ן ע"ש, ובזה החזיק הקצוה"ח בסי' כ"ה סק"ב קושית הגאון מו"ה חיים יונה ז"ל, עפ"ד התוס' לקמן ד"ק ע"א דדבור הוה מזיק ממש א"כ מאי האי דקאמר אמימר מאן דדאין דד"ג מגבי ביה דמי שטרא מעליא הלא אפילו מאן דלא דאין דד"ג הי"ל להתחייב משום דדבור הוי מזיק, והק' ג"כ על בעלי התוס' שהקשו רק משורף שט"ח לקמן ד"ק שם ולא הקשו ממוחל דדמי ודאי לזיכה את החייב, והביא שאח"ז מצא ברמב"ן ז"ל שהזכיר ראיה זו ממוחל אגב אורחיה וחשבה לראיה גמורה, ובישוב קושיא זו כ' הקצוה"ח לחלק דמוכר שט"ח אין ללוקח שום הקנאה בגוף החוב רק שיעבוד נכסים ולפ"ז אפילו הזיק בידים שיעבודו של חבירו כגון שחפר בה בורות שיחין נמי אינו אלא גרמי וכמו שחטו תם בפ' המניח דאינו אלא גורם אבל שורף שטרותיו של חבירו דהמלוה יש לו גוף החוב ומשו"ה כשמזיקו הוי מזיק ממש ולא גורם משו"ה הקשו התוס' משורף ולא ממוחל וסיים שזה ברור ע"ש.
ולע"ד בלתי מובן דבריו לפ"מ דאיהו גופיה נקיט עפ"ד התוס' בסוגיין דבשורף ומוחל ביחד קאמר אמימר מאן דדאין דד"ג כו', וכיון דאמימר גופיה כללינהו תחת סוג אחד והשתא לפי החילוק דקצוה"ח תקשה בשלמא מוחל דליכא רק שיעבוד נכסים שפיר הניחו אמימר בסוג דגרמי כדאמר מאן דדאין דד"ג, אבל בשורף שטר דהמלוה יש לו גוף החוב ומזיקו נקרא מזיק ממש, א"כ מה מקום לכוללו בגדר גרמי, ומדקאמר אמימר גם בשורף מאן דדאין דד"ג ש"מ דאין לחלק ביניהם.
כן איכא למידק בדבריו גופיה לפ"מ שהניח דבשטר של המלוה מונח עצם גוף החוב ולהכי אם שרפו נקרא מזיק ממש ולא גורם, א"כ מדוע נימא דאם מכר המלוה שטר זה דלא מכר לו רק שיעבוד הנכסים דאית ביה ולא גוף החוב עד דמשום זה יהיה נקרא רק גורם ולא מזיק, הלא לעיל ד"ח אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכל זכותא דהו"ל לראשון בגוה זבין ע"ש, ובכלל מה שייך לחלק בין שיעבודא דאית ביה לגוף החוב הרי כל עצמו של השיעבוד הוא לגבות החוב, ולכן נלע"ד דאין בדבריו כדי לדחות דברי הרמב"ן ז"ל וגם התוס' ל"פ ע"ד הרמב"ן רק שהקשו משורף וכמ"כ ממוחל דתרווייהו כחד הוא.
בא"ד הקשה הר"ר שמואל ב"ר חיים ותזבין כתובתה במעמד שלשתן דאז אינה יכולה למחול כו', ע' ש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק צ"ז ובמפרשים שם ובשעה"מ פ"ו ה"ז מה' מכירה.
בא"ד ותירץ ר"י דכיון שאין הכתובה בשם האשה הרי הוא כאילו משהה אשתו בלא כתובה כו', ע' אבני מלואים סי' י"ג סקי"ד.