אור ברסלב

אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן

דף פח.

דף פז:

מ"ט דר"י א"ק כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו במי שיש לו אחוה יצא עבד שאין לו אחוה ורבנן אחיו הוא במצות כו', וכה"ג פליגי ר"י ורבנן בסנהדרין פ"ה ע"ב גבי גונב נפש בחציו עבד וחציו ב"ח, ובגמרא שם פ"ו ע"א תלי פלוגתתם דהתם בפלוגתתם דהכא ע"ש, ולכאורה מדוע פליגי הכא בעבדים סתמא והתם בח"ע וחב"ח ומה שייך למיפלג שם בח"ע וחב"ח אם דין עבד סתם לא הוזכר במשנה שם, אולם לפי המבואר משתי הסוגיות נראה דשתי המשניות סובבות על צירי הכתובים שבכל אחת, ולכן גבי בושת דהכתוב הזכיר דין אחוה לרבנן לרבויי עבדים ולר"י למעט, ועכ"פ לתרווייהו איירי קרא בסתם עבד משו"ה פליגי כמ"כ במשנתינו, משא"כ בגונב נפש דכתיב מאחיו ומבני ישראל, והבינו דקרא קאי על ח"ע וחב"ח להכי פליגי אינהו נמי בכה"ג, אכן הסתעפות פלוגתתם לדינא הוא בשוה לשני המקומות, דהתם אע"ג דפליגי בח"ע וחב"ח מ"מ מובלע בפלוגתתם ממילא דין עבד סתם, דהא עכ"פ הוזכר בכתוב שם אחוה, ואתי למר לרבות ולמר למעט כדאמר התם, כן הא דפליגי שם בח"ע וחב"ח מסתעף מזה גם לעלמא היינו לאכילת פסחים לקידושין ולגירושין, דתלי בפלוגתא דר"י ורבנן בגונב נפש דסנהדרין כמבואר בירושלמי פסחים פ"ח ה"א ע"ש.

שם אלא מעתה לר"י זוממי עבד לא יהרוגו דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אמר רבא א"ר ששת א"ק ובערת הרע מקרבך, ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' ע"ד ובתניינא חח"מ סי' ז'.

שם אלא מעתה לרבנן יהא עבד כשר לעדות כו' עדות לא מצית אמרת אתיא עדות בק"ו מאשה כו', ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ו אות ט"ז.

רש"י ד"ה פסולה לעדות דכתיב גבי עדים זוממין ועמדו שני האנשים ותניא בשבועות ד"ל בעדים זוממין דמשמע אנשים ולא נשים קטן נמי מהכא נפק"ל דכתיב אנשים ולא קטנים ועוד דעדות שאי אתה יכול להזימה הוא דלאו בר עונשין הוא ע"כ והנה מאי דרש"י פי' דמהאי קרא גופיה דכתיב אנשים ממעטינן ג"כ קטנים, מבואר בבבלי בשני מקומות נפרדים, בשבועות שם ובב"ב קנ"ה ע"ב, אבל בירושלמי רפ"ד דשבועות וביומא רפ"ו ובסנהדרין פ"ג ה"ט דריש תרווייהו ביחד אנשים ולא נשים ולא קטנים, אמנם הרמב"ם פ"ט מה' עדות נקיט מיעוטא דקטנים מדכתיב אנשים, אבל נשים נקיט פסלותן לעדות מדכתיב על פי שנים עדים לשון זכר ולא לשון נקבה, וע"ש במפרשים ובמש"כ בחידושי עה"ת פ' שפטים שם.

והנה בגליון הש"ס האריך לאוקים טעם שני דרש"י שהוסיף על הכתוב עפ"ד הסמ"ע בחו"מ סי' ל"ג סקכ"ו דבממון ל"צ שיהא יכול להזימה ע"ש, וע"פ הנחה זו אפשר לדקדק לע"ד מדוע לא יספיק לרש"י האי טעמא גם לפסול עדות דאשה, לפ"מ דבמשנתנו תנן דאם הזיקה פטורה מלשלם עד שתתגרש, והשתא לדעת הסמ"ע שם בשם הר"י והנ"י דבממון לא בעינן שאתה יכול להזימה, א"כ אם אשה העידה בדבר שבממון בע"כ לא תתקיים כאשר זמם דהא אין לה לשלם, ואולי לא תתאלמן ולא תתגרש לעולם, והוי גם גבה עדות שאי אתה יכול להזימה כמו בקטן ולדעת הש"ך שם סקט"ז הלא צריך גם בממון עדות שאי אתה יכול להזימה ובאשה וקטן אי אפשר כנ"ל. וע"ש בתומים סקי"ב, וכולם לא הזכירו לא לדברי רש"י דהכא ולא למש"כ בשטמ"ק לעיל ט"ו ע"א בשם תלמיד של ה"ר פרץ ז"ל אהא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה ועמש"כ בחידושי שם, וע"ע בת' הגרע"א סי' קע"ו.

רש"י ד"ה גר אין לו חייס. ואע"ג דכתיב בלאדן בן בלאדן ה"מ בגיות כו', ע"ל ט"ו ע"א ושם ברש"י ד"ה עכו"ם יש לו יחס ובמש"כ בחידושי לב"ב ט"ו ע"ב.

תוד"ה יהא עבד. אבל לגרע מאיש ולפוסלו לעדות כאשה לא נלמוד דמן הדין כשר הוא לעדות דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא כו', ע' נוב"י מ"ת חח"מ סי' י"א ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"ג ע"א ולערכין ד"ב ע"א ולכריתות ד"ז ע"ב וע"ע בשעה"מ ה' מילה.

בסה"ד ורש"י פי' בפ"ק דגיטין גבי שטרות העולין בערכאות של נכרים כשרים לעדות מן התורה כו', ע' בס' שאילת שלום סי' כ"ג אות י"א.

תוד"ה שכן אין במילה אע"ג דלא שייכא במילה פירכא היא, ע' שאגת אריה סי' סמ"ך.

בא"ד וי"מ דאין מצווה למול את בנה כו' ע' בחידושי הגרע"א ליו"ד ר"ס רס"ז.

תוכן העניינים

אור הישר על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה