אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף עח:
רבי אומר דבר המעכב בשחיטה אינו משלם תשלומי דו"ה ופירש"י דבר שאם ניטל הימנה נעשית בו נבילה מחיים כגון ושט או קנה כו' ע"כ, ואע"ג דבנדה כ"ג ע"ב אהא דס"ל לרבי כדי שינטל מן החי וימות פליגי בזה אמוראי, ואיכא דסברי דגם דבר שעושה אותה טריפה בכלל ע"ש, די"ל דהכא הוכרח רש"י לפרש הכי אליבא דרבי גופיה, משום דהכא הויא טעמיה כדמפרש לקמן בגמרא דרבי סבר וטבחו מידי דהוי בטביחה ומכרו דומיא דטביחה, הרי דהכא סמיך רבי דעתיה אקרא דכתיב גבי תשלומי דו"ה.
שם בעא ר' ירמיה מכרה חוץ מל' יום חוץ ממלאכתה חוץ מעוברה מהו כו', והנה הרמב"ם פ"ב הי"ב מה' גניבה שהביא בעיא דר' ירמיה השמיט חוץ מעוברה., וע"ש בשעה"מ ובמש"כ בחידושי לעיל ס"ח ע"א.
שם גנב ונתן לאחר וכו', וכ' הרשב"א בחידושיו וז"ל תימה מהיכי תיתי שתהא מתנה בכלל מכירה כאן משא"כ בכ"מ לענין בתי ע"ח ולענין גניבת נפש כו' ע"ש, וקשה בשלמא מאי דקאמר לענין בתי ערי חומה, אפ"ל בכוונתו מדאיצטריך קרא דלצמיתות לרבות את המתנה כדאמר בערכין ל"א ע"ב ש"מ דבלא"ה ה"א דמתנה אינה כמכר, אמנם מהיכא פשיטא ליה להרשב"א דבגניבת נפש לא הוי מתנה בכלל מכירה וצ"ע, שוב מצאתי במנחת חינוך מצוה ל"ו שנסתפק גבי גניבת נפש אי מתנה הוי כמכירה עד שהביא רק מדברי הרשב"א דהכא ע"ש.
והא דפליגי רב אחא ורבינא בב"מ ט"ז ע"א ובמגילה כ"ו ע"ב אי מתנה כמכר ולא איפשטא להו מברייתא דהכא משום דבסוגיין איירי ממכירה דקרא אי מתנה ג"כ בכלל, ולהכי גם הרשב"א לא אייתי מדהתם רק מבתי ע"ח וגניבת נפש דמכירה כתיב בהו כמו בתשלומי דו"ה, משא"כ בב"מ ובמגילה דנסיב לדעת המקנה אי ניחא ליה מתנתו כמכירתו, וע' כתובות מ"ט ע"ב תוד"ה הוא ואשתו.
רש"י ד"ה גנב פטר את עצמו, ואליבא דר"ש נקט לה דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב כו', ע' מל"מ פ"ז ה"ד מה' חובל ובשעה"מ שם ובת' ברית יעקב סי' ל"ט ובסי' שאילת שלום ס"ס י"ג ובמש"כ בחידושי לתמורה ד"כ ע"א.
תוד"ה מי פטר נפשיה כו' אבל הנודר עצמו פשיטא דמצי פטר נפשיה אי לא בעי למיעבד מצוה מן המובחר ע"כ, ואע"ג דבמה שפטר עצמו בעולת העוף מפקיע מקרבנו דין סמיכה דליתא בעוף, מ"מ פשיטא להו להתוס' דמצי למיעבד הכי, משום דסמיכה הוא מדיני הקרבן ואין להם שייכות עם הנדר והנודר. וחלות שלהם הוא בשעה שהקרבן עומד בעזרה לזביחה. ועמש"כ בחידושי למנחות ק"ז ע"ב.