אור ברסלב

אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן

דף עה.

דף עד:

האי תנא דאמר שכבר אין לך עדים סבר חוץ לב"ד הוה והך תנא דאמר שכבר הודית סבר בב"ד הוה, והנה בס' חקרי לב הקשה מהא דאמרינן בירושלמי ב"ק פ"ד ה"ח ובסנהדרין פ"ו ופ"י עבד היוצא ליהרג ונמצאו עדיו זוממין ר' יוחנן אמר זכה בעצמו ור"ל אמר יאוש טעות הוא ע"ש, והשתא ניהי דטבי לא יצא לחירות מטעם סמיית העין משום שלא הי"ל עדים או מטעם הודאתו, עכ"פ הי"ל לצאת לחירות ע"פ יאושו מטבי, דהא ר"ג סבר שכבר יצא לחירות ור' יוחנן הא ס"ל דיאוש טעות הוי יאוש וזכה בעצמו ע"ש, וביותר מוטעם קושיתו עפמש"כ הרא"ש לעיל פ"ק סי' כ' דטבי היה חשוב תפוס בעצמו, וע' ירושלמי שבועות ספ"ה ובשעה"מ פ"ה ה"ז מה' עבדים ובמעין גנים לחו"מ סי' שמ"ח ובס' אבן הראשה סי' מ"א.

והנה כעין זה הק' הרי"מ לחו"מ סי' כ"ה בסוף הספר, לפ"מ דאמרינן בעבד היוצא ליהרג וכן בשור הנסקל דלאחר גמ"ד מתייאשים הבעלים, א"כ בטעה בדבר משנה דחוזר ואע"ג ששילם הבע"ד חוזר הדין ומחזיר הממון, אמאי לא נימא ג"כ כיון שנפסק הדין ע"פ ב"ד כבר נתייאש הנתבע מהממון וזוכה בו התובע מדין הפקר דידו קונה לו שלא מדעתו, וכש"כ הכא שנתכוין לקנות שהיה סבור דהוא חייב לו מטעם הדין, וכבר הקדימו בקושיא זו בשער המשפט ובברית יעקב סי' ק"ח ע"ש מה שתירצו.

ולע"ד לק"מ עפ"מ שיש עוד להבין איך ס"ל לר"י דיאוש טעות הוי יאוש הלא איהו גופיה ס"ל בירושלמי פאה פ"ו דהפקר בטעות לא הוי הפקר ומובא בתוס' גיטין מ"ז סע"א, וע' מנחות ע"א ע"ב תוד"ה ונותנין. והשתא אם הפקר שהוא מרצונו הטוב יועיל הטעות לבטלו, מכש"כ יאוש שנולד מהכרח והוא נמי בטעות איך ס"ל דיאוש טעות הוי יאוש.

אמנם הסבר הדברים הוא בד"ז, דכ"ד הנוסד על הטעות חוזר שהוא כבנין על יסוד רעוע, ולכן מחילה קנין זכיה הפקר בטעות כולם חוזרים, כדאמרינן בב"מ ס"ו גיטין י"ד ומ"ז ב"ב מ"א וקמ"ב ובירושלמי יבמות פ"ד ה"א, וממילא ה"ה ביאוש טעות, ומעתה שפיר ניחא מה דטבי לא יצא לחירות מצד היאוש, משום דבנין היאוש נבנה מתחלה על יסוד רעוע דהא ר"ג טעה בדין כמו שהורה לו ר' יהושע, וכמ"כ בטעה בדבר משנה דהיאוש נבנה מתחילתו על דין שהיה בטעות ולכן לא הוי יאוש, משא"כ בשור שהיה יוצא ליסקל ועבד היוצא ליהרג, דלפי עדות העדים הראשונים היה הדין אמת להיות נסקל, ואף דישנם בעולם זוממין השתא מיהת ליתנייהו קמן, לאו היינו דר' חנינא עדים בצד אסתן ותיאסר ב"ב קל"ה, ואחרי שבאו הזוממין נעשה דין חדש לבלי לסקלו, ואע"פ שזה הדין האחרון הוא אמת לאמתו, בכ"ז המשפט הראשון לשעתו היה ג"כ אז דין אמת, ולכן היאוש הנבנה על יסוד דין הראשון נשאר ג"כ בתקפו, כן הוא דעת ר' יוחנן, ור"ל סבר אע"ג דלשעתו היה המשפט אמת, אבל אחר שנתגלה טעות העובדא ע"י המזימין ממילא בטל הדין למפרע ובכעין זה יאוש טעות נקרא ולא הוי יאוש כנלע"ד.

שם ראה עדים שממשמשין ובאין ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא קרן כו', ע' מל"מ פ"ג ה"ח מה' גניבה ובשעה"מ פ"ה הי"ז מה' עבדים.

שם אמר רבא קפחתי לסבי דבי רב דהא ר"ג פוטר עצמו מכלום הוה כו', ע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' כ"ג.

תוד"ה אמר. ובסנהדרין מפרש ר"ת אימא רב המנונא פי' לא תימא אמר רב הונא אמרי בי רב אלא א"ר המנונא אמרי בי רב, ע' בחידושי הרשב"א בסוגיין וברש"י לקמן ק"ו סע"א ובתוס' עירובין ס"ג ריש ע"א וביבמות פ"ג ע"ב ד"ה אמרי ובזבחים פ"ז ריש ע"א.

תוכן העניינים

אור הישר על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה