אור ברסלב

אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן

דף סד:

דף סד.

שדי שור בין המצא לתמצא כו' ותו שדי חמור בין המצא לתמצא כו', הנה משמע דכו"ע סברי בסוגיין דבהאי אם המצא תמצא אינו נופל לפרש כמו בעלמא דאמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, אבל אכתי צריך ביאור קצת, ונלע"ד עפ"מ דתניא במכילתא משפטים בפסוק אם המצא תמצא אין מציאה אלא בעדים, פי' דמאי דטען איהו טענת גנב לא מהמנינן ליה רק התורה אמרה דבירור זה יהיה בעדים, אמנם לזה היה מספיק אי הוה כתיב רק תיבת המצא, תמצא ל"ל, ולהכי על ציר זה סובבת הסוגיא, דרבינא סבר דהאי אם המצא תמצא הוויין תרי כללות הסמוכות להדדי, ולפ"מ דאמרי במערבא דבכה"ג שדינן פרט ביניהם ודיינינן להו בכלל ופרט וכלל, ולכן תצרף פרט ביניהם מאלו המבוארים בהאי קרא בתר הכי, והיינו דקאמר שדי שור בין המצא לתמצא ותו שדי חמור בין המצא לתמצא כדי לדון את הכלל כעין הפרט, ולתנא דבר"י אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעוט וריבה כו', ורבא בר אהילאי ג"כ מחלק הני שתי תיבות דאם המצא תמצא אבל בדרך אחר, היינו להורות דאם המצא בעדים בירור הגניבה אצל השומר תמצא בדיינים דין חיובו דקנס הכפל דרמא רחמנא עליה, ואין לאמר פשיטא דחיוב הקנס תלוי בבירור העובדא, לה"ק דהחידוש בזה הוא פרט למרשיע א"ע היינו מודה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור מכפל.

שם דתנא דבי ר' ישמעאל במים במים ב' פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעוט וריבה כו', הנה החילוק בין כו"פ לרומו"ר מבואר בארוכה בתשובות ר' אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' צ"ה, וע"ע שבועות כ"ו ע"א ושם ד"ד ע"ב תוד"ה ר"ע ובב"מ ד"ד ע"ב תוד"ה אין השני.

תוכן העניינים

אור הישר על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה