אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף נב.
כיון שמסר לו מפתח קנה כו' כיון שמסר לו משכוכית קנה, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רצ"ט.
תוד"ה כיון. רשב"ם מפרש בפ' חזקת הבתים כו' ואע"ג דגבי שכירות הבתים אמר בריש פסחים דכשמסר לו מפתחות הוי בחזקת השוכר לבדוק וה"ה לקנותו ה"מ מוכר ומשכיר בית לחבירו אבל בנכסי הגר מאן מסר לו דליקני וקשה לר"י דהכא משמע בהדיא דמסירת מפתח לא קני אלא הוי כאומר לך חזק וקני ודוקא גבי חמץ הוא דתלי במסירת מפתח דמי שמפתח בידו עליו לבדוק כיון שהוא יכול לכנס בזה הבית כו', וסברה זו כתבו התוס' ג"כ בפסחים ד"ד ע"א, ושם הורו המקור דמסירת מפתח לא קנה מהא דלקמן ע"ט ע"א ע"ש.
והנה לשון הרשב"ם משמע דמסירת המפתח מועיל גם לכלל שכירות ומכירה לבד נכסי הגר, ולכן הטיבו אשר דברו בתוס' להקשות עליו. אמנם במה שהקשו התוס' גם על רש"י שם בפסחים כמו שהקשו על הרשב"ם זה בלתי מובן לע"ד. דהנה הראב"ד בתמים דעים סי' ל"ד כ' וז"ל ומסירת מפתח לא קנה לפי הסוגיא של ב"ק (ולא ביאר לאיזו סוגיא כוונתו אם להא דהכא או להא דלקמן ע"ט ע"א כנ"ל) לא לענין מקח וממכר ולא לענין שכירות ואע"פ שענין ביעור חמץ תלו את הדבר במסירת מפתח לא מפני שקנה אותה בכך אלא מפני שסלק המשכיר א"ע מאותו חמץ וכמי שהפקירו דמי דאסח דעתיה מיניה וקם ליה ברשות שוכר והשוכר שבא ברשותו עליו לבערו הלכך אם מסר לו מפתח קודם ארבעה עשר על השוכר לבדוק כו' ע"ש, ולפ"מ דלשון רש"י בפסחים אינו כמו שהתוס' שם העתיקו לשונו ע"ש, לפ"ז כל מעיין ברש"י שם יוכל לפרש כוונתו דס"ל ממש כהראב"ד דמסירת המפתח חלה דוקא לאותה השכירות של י"ג בניסן לגבי ביעור חמץ אבל לא במקום אחר ע"ש, וצ"ע כעת.