אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מט.
טעמא דמתכוין לחבירו הא מתכוין לאשה משלם דמי ולדות לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה דאמר שוורים שנתכוונו לאשה פטורים מדמי ולדות, וקשה הלא רב אדא ל"ק לעיל מ"ב ע"א אלא לאוקים דברי ריה"ג, אבל איהו לגרמיה אפשר דס"ל כסתם משנה דהכא, ואף אם נימא כיון דאוקים הכי מסתמא ס"ל כריה"ג לפי האוקימתא דאוקים הוא, א"כ עכ"פ לפי שיטתו הרי מצי לתרוצי דאיהו ס"ל כריה"ג, ואפשר דכוונת הש"ס דאי לפי דאוקימתא דרב אדא הו"ל לריה"ג לפלוגי במשנתינו.
אמנם קשה דל מינה רב אדא, ברייתא מי ניחא הלא לעיל שם אמרינן דרב חגי מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה כוותיה דרב אדא בר אהבה, וע"ש תוד"ה בכוונה ובמש"כ בחידושי שם.
ועוד קשה לפ"מ דקיי"ל בסנהדרין פ"ו ע"א דכולהו סתימתאי אליבא דר"ע, ומשו"ה מקשה הש"ס בפשיטות פ"ב ע"א אי הכי קמה לה מתניתין דלא כר"ע, א"כ תקשה בסוגיין על ר"ע כדאקשינן על רב אדא, טעמא דמתכוין לחבירו הא מתכוין לאשה משלם דמי ולדות הלא איהו ס"ל לעיל מ"ב ע"א אנשים ולא שוורים.
ואכתי איכא למידק אהא דמשני הוא הדין דאפילו נתכוונו לאשה נמי פטורים מדמי ולדות ואיידי דקא בעי למיתני סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו דהכי כתיב קרא קתני רישא נמי שור שהיה מתכוין לחבירו, וקשה הרי ל"ד להא דאמרינן בכ"מ איידי דבעי למתני סיפא, דהתם עכ"פ סיפא משנה דצריכה היא, משא"כ הכא סיפא דאדם שהיה מתכוין לחבירו כו', ודאי יתורא היא כדאמר דהכי כתיב קרא, וכי ינצו אנשים הרי דבמתכוין לחבירו משתעי ול"ל לאשמעינן במשנתנו וצ"ע כעת.
שם ממשמע שנאמר ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה מה ת"ל הרה לאמר לך שבח הריון לבעל כו', ע' ירושלמי דפרקין ה"ה ובמה"פ שם ובהתוה"מ משפטים סי' פ"ו ובתורה תמימה שם.
שם אטו ולדות צררי נינהו כו', ע' הפלאה ספ"ק דכתובות ובס' חזקה רבה חא"ח סי' ב'.
תוד"ה חמרתא מעברתא. וא"ת הא גבי בור תנן בשילהי פרקין כו', ע' מה שתירץ בזה במשך חכמה לפ' משפטים בפסוק וכי יפתח ד"ה והא דשור.