אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מב.
רש"י ד"ה אטו באסון. דס"ל לרב אדא כר"ש דאמר נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה וחייב ממון ולית ליה לתנא דבי חזקיה כו', וע' בתוד"ה בכוונה מה שהקשו על פירושו, ולעד"נ עוד לדקדק לפי פירש"י מאי קמקשה לקמן מ"ט ע"א אהא דתנן שור שהיה מתכוין לחבירו, טעמא דמתכוין לחבירו הא מתכוין לאשה משלם דמי ולדות לימא תהוי תיובתא דרב אדל כו' ע"ש, הרי י"ל דרב אדא ל"ק רק משום דס"א כר"ש דמחלק בין מתכוין לאינו מתכוין, ומשנה דפ' הפרה אפשר דס"ל כת"ק דר"ש במשנה דסנהדרין ע"ח ע"ב דדוקא נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם כו' ודייקינן שם ע"ט ע"א הא נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, ולפ"ז שפיר תנא במשנה דפ' הפרה לקמן שם דאדם שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות, ואגב דתנא גבי אדם שהיה מתכוין לחבירו תנא נמי גבי שור שהיה מתכוין לחבירו כדאמר התם אבל לא לדייק מינה הא מתכוין לאשה משלם דמי ולדות, דבשור פטור אפילו מתכוין לאשה. דבשוורים כתב רחמנא בעל השור נקי כדאמר רב אדא הכא, וכדרב חגי מדרומא דאייתי מתניתא בידיה כרב אדא כדאמרינן בסוגיין, עוד יל"ד מאי קא קשיא ליה שם אדרב אדא מהך דהכא, הלא איהו אוקים הכא רק אליבא דריה"ג דיליף מבעל השור נקי שוורים שנתכוונו לאשה עצמה דפטירי, משא"כ סתם משנה דהתם הוא אליבא דר"ע דכולהו סתימתאי אליבא דר"ע כדאמר בסנהדרין פ"ו ע"א, ור"ע ממעט הכא מגופיה דקרא דגבי דמי ולדות אנשים ולא שוורים, ולכן בע"כ באותו אופן דאנשים חייבין פטורין שוורים, והיינו דמחלק במשנה שם, דשור שהיה מתכוין לחבירו פטור מדמי ולדות, ואדם שהיה מתכוין לחבירו משלם דמי ולדות וצ"ע כעת, וע' בהעמק דבר לפ' משפטים כ"א כ"ב.