אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף לט:
ר' יוסי ב"ר חנינא אמר מעליית אפוטרופוס וחוזרין ונפרעין מן היתומים לכי גדלי, ואיכא למידק לפ"ז אמאי לא חשיב במשנתינו דלקמן פ"ז ע"א גבי חש"ו פגיעתן רעה דהחובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורין. דלאחר זמן משלמין, היינו אם נתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן, כמו דתנא שם בסיפא גבי עבד ואשה פגיעתן רעה אבל משלמין לאחר זמן, וע"ש בהגהת אשרי ובביאור הגר"א לחו"מ סי' תכ"ד סקט"ו וצ"ע.
שם במאי קמיפלגי רשות משנה איכא בינייהו סומכוס סבר רשות משנה ור' יוסי סבר רשות אינה משנה, ויל"ד לפי אוקימתא זו הרי בעירובין מ"ו ע"ב אמרינן ר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי דנמוקו עמו, ובנזיר מ"ט ע"ב ובקידושין נ"ב ע"ב מצינו דסומכוס היה תלמידו דר"מ. ואיך פסק הרמב"ם בפ"ו ה"ו מנ"מ דרשות משנה שהוא כסומכוס נגד דעת ר' יוסי, ואפ"ל דגם שאר תנאי ואמוראי פליגי ברשות משנה כדמסקינן בסוגיין, ובאופן זה ליתא להאי כללא דר"מ ור' יוסר הלכה כר"י.
והנה ע"פ סוגיא זו מיושבת קושיא חמורה לעיל כ"ד ע"א דאיבעיא לן ליעודי תורא או ליעודי גברא למאי נ"מ כו', דלכאורה אמאי ל"ק דנ"מ אם לאחר נגיחה ראשונה או שניה נמכר השור או ניתן במתנה, והשתא אי ליעודי תורא מצטרפות ההתראות הקודמות, אבל אי אמרת ליעודי גברא אמרי הבעלים החדשים מנא ידעינן שכבר התרו בבעלים הראשונים הרי אצלנו היא ההתראה הראשונה, אכן לפי המבואר הכא ניחא שפיר, דאם השור בא לרשות חדש אז אפילו כבר אייעד תליא בפלוגתא אי רשות משנה מועד, ומכש"כ היכא דעדיין לא אייעד בודאי דטענת בעליו החדש טענה נכונה היא, ומשו"ה טרח הש"ס שם להעמיד דמיירי כשהנגיחות וההתראות היו כולן תחת אותו בעל השור.