אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף לה:
גופא אמר רבה בר נתן טענו חטין והודה לו בשעורין פטור מאי קמ"ל תנינא טענו חטין והודה לו בשעורין פטור אי מהתם הוה אמינא פטור מדמי חטין וחייב בדמי שעורין קמ"ל דפטור לגמרי, ולכאורה איכא למידק טובא בקושיתם ובתירוצם, דמאי מקשו מאי קמ"ל תנינא, הרי במשנה דר"פ שבועת הדיינין פלוגתא דת"ק ור"ג היא, ולפ"ז טובא קמ"ל דהלכה כת"ק נגד ר"ג, כן מאי אהדרו בתירוצם דבלשון המשנה איכא למטעי לחיוב הדמי שעורין אבל בדרבה בר נתן חזינן דפטור לגמרי, הרי בלשון המשנה הוא אות באות כמו בלשון דרבה ב"נ, ומדוע היה להם מקום לטעות בלשון המשנה ואיך מצאו הפשיטות מאותו לשון עצמו בדברי רבה ב"נ.
וי"ל דבקושיתם מאי קמ"ל תנינא היתה כוונתם, הלא תנינא ממש באותו לשון דרבה ב"נ, והיכא אשכחן דאמורא יאמר כאמור במשנה כאילו אמרה מדנפשיה, ומכש"כ במקום דאיכא פלוגתא דתנאי, ואם בדעתו היה להכריע הי"ל לאמר הלכה כת"ק, אולם התרצן השיב לו דמזה גופה נצמח הפשיטות, דאם רק מלשון המשנה היה מקום להסתפק ולאמר דפטור מדמי חטין וחייב בדמי שעורין, והוא ככל הספיקות הנופלים בדברי התנאים שאינם מפרשים דבריהם עד שיבאו האמוראים ויבררו כוונתם, אמנם אחרי שבא אמורא וחזר על דברי התנא ממש ככתבו וכלשונו ולא הוסיף שום ביאור על דבריו כדרך האמוראים, מזה גופה מוכח שני דברים, ראשונה דכוונתו להורות דהאי תנא דוקא קאמר הכי ולפטור לגמרי, וממילא מובן ג"כ דבעצם הפלוגתא הכריע כוותיה נגד ר"ג, ועמש"כ בחידושי לקמן בסמוך.
תוד"ה ממאי. וא"ת והיכי אמרינן דמתניתין ברי וברי כו', ע' במעין גנים לחו"מ סי' תס"א ובנחלת יעקב לב"ק.
תוד"ה לימא תיהוי תיובתא דרבה בר נתן וא"ת ואמאי לא מוקי לה כר"ג דאמר בשבועות ל"ח ע"ב טענו חטין והודה לו בשעורין פטור ור"ג מחייב, וקשה מאי מקשו התוס' דילמא למא ס"ל לסוגיא דהכא דהא דר"ג מחייב הוא לשלם שעורין, והא דקאמר בגמרא הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק, היינו לפי טענתו דקטן או תם הזיק, וא"כ זהו ממש דעת ר"ג בשבועות שם דשקיל שעורים, ועפ"ז שפיר מקשה נימא תיהוי תיובתא דרבה בר נתן שהכריע כרבנן דר"ג לפטור אף מדמי שעורין כדמסקינן בסוגיין, והלא סתמא דמשנתנו הכריע כר"ג וצ"ע כעת, ועמש"כ לעיל בסמוך.
בא"ד דסברא שהוא פטור כיון שהודה לו שאין חייב לו שעורין כו', ע' אבני מלואים סוף סי' צ"ו ובת' ברית יעקב סי' קי"ג.