אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף לג.
תוד"ה שני שוורים תמים שחבלו זב"ז כו', תימה דכולה מתניתין שאין צריכה היא כו', והנה לפי' הרא"ש שהתחילו בבת אחת, וכן לפ"מ שהסביר שם בהבנת רש"י צריכה וצריכה ע"ש, והתוס' ודאי הבינו פשטא דמשנתנו שלא התחילו בב"א, דהא כתבו לעיל י"ד ע"ב וז"ל ואפילו אם נפרש שכן אירע שפרה הזיקה טלית בחצר ברשות הניזק וטלית שהזיקה פרה ברה"ר אכתי מתני' היא לקמן בפ' המניח ב' שוורים תמים שחבלו זב"ז משלמים במותר ח"נ כו' ע"ש, הרי בהדיא דהזיק השוורים זב"ז דמשנתנו דמיא להו כמו שהזיקה הפרה את הטלית בחצר הניזק והטלית את הפרה ברה"ר, הרי דבע"כ היה ההיזק ביניהם בקדימה ואיחור.
והנה לפי ההנחה דדעת התוס' היא שלא התחילו בב"א, ובודאי גם הא דמסיק במשנתנו וכן שני אנשים שחבלו זב"ז כו' איירי נמי כה"ג, א"כ תקשה מהא דאמרינן בירושלמי לעיל פ"א ה"א אדם שחבל בחבירו תחילה אע"פ שחזר ונעשה נזק חייב, וע"ש דקאי אמתניתין דפרקא קמא ויליף לה מקרא, והשתא לפ"ד התוס' דמתניתין איירי בקדימה ואיחור ואפ"ה שני אנשים שחבלו זב"ז משלמין במותר, הרי הוא נגד הירושלמי דקאי על משנה ראשונה דמכילתין ויליף מקרא דכל החיוב הוא על המתחיל והשני פטור מכלום. ואף דהתוס' לטעמייהו לעיל כ"ז ע"ב ד"ה אמאי ודל"ב ע"א ד"ה והא הכא דבאדם לא שייך כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור, אבל עכ"פ מהירושלמי שם מוכח בהדיא דשייך ושייך, וגם הרא"ש שכ' בסוגיין דאפילו באדם אמרינן דיש רשות לשני לחבול בראשון המתחיל בו לא הביא לדברי הירושלמי דלעיל שם, אמנם מלשון התוספתא והירושלמי דפרקין אהא דמשנתינו, וכן ברי"ף ונמו"י וברמב"ם ספ"ט מנ"מ, משמע שהיו בין השוורים ראשון ואחרון, והוא מתאים יותר עם פי' התוס' וצ"ע כעת.
תוד"ה איכא. דלר"ע קיימא ליה ברשותיה משעת הנזק קודם העמדה בדין כו', ע' מנחת חינוך מצוה נ"א ובאבני מלואים סי' צ"ג ס"ק כ"ג.