אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף לב.
המזיק את אשתו בתה"מ מהו כיון דברשות קעביד פטור א"ד איבעי ליה לעיוני כו', ע' בת' באר יצחק חה"מ סי' ד'.
שם איסי בן יהודא אומר רץ חייב מפני שהוא משונה כו' ומודה איסי בע"ש ביה"ש שהוא פטור כו', ע' בת' הרא"ש כלל ק"א סי' ה' ובת' עונג יו"ט סי' ט' ובמש"כ בחידושי לסוכה מ"ה ע"א בתוד"ה מיד תינוקות.
תוד"ה תרווייהו. דכיון שהוא ידע שבא אחריו בעל קורה כו', ע' העמק שאלה ל לשאילתות פ' אמור סי' קי"א אות א'.
תוד"ה איהו קעביד מעשה. ומיהו לענין חטאות ולענין מלקות חייבת דרחמנא אחשביה להנאה מעשה, ע' יבמות פ"ד ע"ב ושם ד"ה ע"א רש"י ד"ה שאין ובנדרים ד"צ ע"ב תוד"ה חזרו ובחגיגה י"ד ע"ב תוד"ה בתולה, ודברי התוס' דהכא הן ממש דברי רש"י בכריתות ד"ג ע"א ד"ה דא"ר אבהו ע"ש.
אמנם עפ"ד שניהם תתפרש לן הא דתנן התם ט"ז ע"א. דר"א הביא ראיה לדין שבת מנדה, ור"ע השיב לו אם אמרת בנדה שהוא מוזהר על הנדה והיא מוזהרת עליו תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת כו' ע"ש, ולכאורה מי דמי הלא חיובא דשבת הוא על הפעולה אפילו בזולת הנאה אם רק היתה מלאכת מחשבת, משא"כ חיוב נדה היא על ההנאה דאית להו לתרווייהו כדאמר הכא, ולפ"ז נימא ר"ע לנפשיה כדאמר שם ט"ו ע"ב מה ראיה לשוחט מאוכל מה לאוכל שכן נהנה, וה"נ מה ראיה מנדה לשבת מה לנדה שכן נהנית ומשו"ה חייבין על כל הנאה והנאה משא"כ בשבת שהחיוב בא על הפעולה בלא שום הנאה, ובשבת ג"כ אי אפשר חיוב בשותפות, דהא דרשינן בעשותה שנים ועשו אותה פטורין, והיכא אשכחן דגם באופן כזה יתחייב על כל אחת ואחת, אולם לפמש"כ רש"י ותוס' דרחמנא אחשביה לההיא הנאה מעשה, לפ"ז שפיר עולה דמיונם מחיוב נדה לשבת, וע"ע בנוב"י מ"ת חי"ד סי' פ"ה.
תוד"ה והא. דבאדם לא שייך כל המשנה כו' ע"כ, וכ"כ התוס' נמי לעיל כ"ז ע"ב ע"ש, אמנם כ"ז הוא לענין נזקין אבל לגבי חבלה אמרינן כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור, כדאמריין שם מאה פנדי בפנדא למחייה וכן שם כ"ח ע"א וקצותה כו' דוקא בשיכולה להציל כדהביא הרא"ש בפרקין סי' י"ג, וכ"ה בירושלמי דמכילתין פ"א ה"א אדם שחבל בחבירו תחילה אע"פ שחזר ונעשה נזק חייב, וע"ש בציון ירושלים ובס' אבן האזל פ"ג ה"ג מנזקי ממון.