אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כח.
ר' ינאי אמר מאי שבור את שיניו בדין אי הכי ואמור לו ואומרים לו מבע"ל שלי אני נוטל שלו הוא נוטל מבע"ל קשיא, והנה במו"ק י"ז ע"א א"ר יוסף צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במילתא דפסיקא ליה, והבינו הרא"ש ובפסקי הרא"ש שם בפירש"י, דאפילו לדון ולהוציא א ממון מבעל חובו בעל כרחו, ושאר ראשונים מפרשים שם דרב יוסף קאי רק על נידוי ע"ש, והנה לפירש"י שם צ"ל דרב יוסף דהתם ס"ל כרב יהודא דהכא, דאילו לר"נ מאי איריא צורבא מרבנן הלא בכל אדם ס"ל דעביד דינא לנפשיה, ולפ"ז אפ"ל דר' ינאי דהכא ס"ל כרב יוסף, ומפרש להא דבן בג בג דאיירי בצורבא מרבנן דעביד דינא לנפשיה, וזהו מאי דקאמר מאי שבור את שיניו בדין, היינו במילתא דפסיקא ליה בדין, ומשו"ה לא קשיא מברייתא על רב יהודה דאיהו איירי בכל אדם, ובן בג בג איירי בצורבא מרבנן, וממילא ניחא נמי מאי דמסיק ואמור לו שלי אני נוטל, משום דקאי על אמירת הצורבא מרבנן לבעל דינו, ולפ"ז קשה לפי פירש"י במו"ק, מדוע נשאר הכא בש"ס בקשיא אאוקימתא דר' ינאי ממתניתא דבן בג בג וצ"ע כעת.
שם שור שעלה ע"ג חבירו להורגו כו' שהי"ל לשמטו ולא שמטו, ע' בת' הרא"ש כלל ק"א סי' ג' ובת' ברית יעקב סי' ק"ד.
שם ר"נ בר יצחק אמר בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית עד העידנא היתירא והשתא איסורא, ע' מל"מ פ"ג ה"ה מה' עבדים.
שם המפקיר את כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשר, במאירי לנדרים מ"ד ע"ב הגרסא ופטור מן המעשרות ומן התרומות כו' ע"ש.
במשנה ר' יהודה אומר במתכוין חייב באינו מתכוין פטור, ע' בתשובות הרשב"א סי' קי"ד.
רש"י ד"ה איסורא. ורשאי להלקותו ולהפרישו דהאי דינא לאו לנפשיה הוא, ע' בנה"מ סי' ג' סוף סק"א ובתורה תמימה פ' מסעי ל"ה ל"ב.
תוד"ה ולנקוט. וס"ד השתא דשלו לא הגיעו לפי שאינו יכול להזמין כל עוברי דרכים לב"ד, ע' בנתיבות סי' ד' סק"ג.