אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כג.
דאכלה היכא אילימא דאכלה בגדיש דעלמא הא בעינן ובער בשדה אחר וליכא כו'. וקשה הלא האי קרא אתא רק למעוטי שן ברה"ר כדמסקינן לעיל כ"א ע"ב ולקמן כ"ה ע"ב, ואיך פריך הכא בפשיטות דמהאי קרא איתמעט נטילה מחצר הניזק, ואכילה בגדיש דעלמא, הרי כיון דאין לנו לזה יתורא דקרא הסברא מחייבת אחרי דהלקיחה היתה למטרת האכילה והיא היתה מחצר הניזק מתחלת משם חיוב המזיק להתחייב עלה, ואי משום דובער קאי על האכילה ובדידה כתיב בשדה אחר, ג"כ לאו ראיה היא דהאכילה צריכה להיות דוקא בחצר הניזק, די"ל דבנזקין דיבר הכתוב בהווה כדתנן לקמן ס"פ הפרה, ומכש"כ לפ"מ דאמרינן לקמן נ"ח ע"א דפשטא דקרא איירי כשאכלה מן השדה במחוברין, ואז ודאי שהלקיחה והאכילה הם במקום אחד, אבל אה"נ אם רק הלקיחה היתה ברשות הניזק כיון שהיא הכשר האכילה נמי חייב, ומנ"ל להש"ס למידק דאכלה היכא, וכן קשה להיפוך אי האי קרא אתא למעט אם האכילה לא היתה במקום הנטילה, מנלן למעט לעיל ולקמן שם שן ברה"ר, אימא כולא קרא להכי הוא דאתא, ועוד מאי קמבע"ל לר"ז לעיל ד"כ ע"א אי הנטילה והאכילה היו בשתי רשויות כדפירש"י שם, הרי קרא דובער בשדה אחר להכי הוא דאתא שיהיו דוקא שניהם ברשות הניזק, וע"ש תוד"ה מתגלגל וצ"ע כעת.
תוד"ה תפשוט. דמחייבינן בלקיחה לחודה וכן הסברא נוטה כו', ע' בס' אבן האזל פ"ג ה"ד מנזקי ממון.