אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף יט:
כשכשה בזנבה מהו כו' כשכשה באמתה מהו כו', פי' דמספקא לן אי דמיא לקרן או לרגל, וע' בחו"מ ומפרשים סי' ש"צ ס"ב ובתקפו כהן סי' ג' וסי' מ"א וסי' קי"ב.
שם מ"ש כוליה נזק דלא דכתיב כי יפתח איש בור ולא שור בור ח"נ נמי כו'. עמש"כ בחידושי לעיל ד"ה ע"ב.
שם וחזיר שאכל חתיכה של בשר משלמין נ"ש, וכה"ג בברייתא דלעיל י"ז ע"ב וחזיר שהיה נובר באשפה והתיז והזיק משלם ח"נ, ואע"ג דלקמן ע"ט ע"ב תנן אין מגדלין חזירין בכל מקום. והמגדלן קם ליה בארור כדתניא שם פ"ב ע"ב, מ"מ איצטריך לאשמעינן האי דינא למאן דעבר וגדלן, או שנפלו לגר בירושה או שגבה מעכו"ם בחובו ובתוך כך קודם שמכרן הזיקו, וע' יו"ד ס"ס קי"ז ובמפרשים שם, וע"ע בתוס' לקמן פ"ב ע"ב ד"ה לא יגדל ובפסחים כ"ג ע"א ד"ה אמר ובסוכה ל"ט ע"א ד"ה וליתיב.
תוד"ה וחזיר. אכילה ע"י הדחק היא והא דתנן כו' כ"מ שחזיר וחולדה יכולין להלך אין צריכין בדיקה אור"ת דשאני נפלים דרכיכי, וקשה הלא בבשר נפלים אמרינן בפסחים שם דלא משיירא, וסתמא דנפלים הוא אפילו בדאיכא נמי גידין ועצמות דאקושי טפי מחתיכה של בשר דבסוגיין, ולכן לולא דברי התוס' היה נלע"ד. עפ"מ שיל"ד בגמרא אמאי תנא חתיכה של בשר, ליתני וחזיר שאכל בשר, ולהכי י"ל דבדוקא אמרו בלשון זה, משום דלשון חתיכה של בשר נופל על בשר המיוחד למאכל אדם, ודוקא זה נחשב לגבי חזיר אכילה ע"י הדחק, משא"כ בשר הנפלים דאיכא גבייהו זוהמת האשפתות מקבריהן המכשיר לגבי חזיר לשויא אוכלא, עד דאכיל להו כולה יחד עם הגידין והעצמות ולא משייר כלום.