אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף י.
תוד"ה שהשור. וא"ת ל"ל שור ולא אדם תיפ"ל מוהמת יהיה לו מי שהמת שלו כו' דמת אסור בהנאה ע"כ, באמת בירושלמי דפרקין ה"א נפק"ל מן והמת יהיה לו יצא אדם שאין לו הנאה במותו, ולפי דלא איצטריך להו האי שור למעט אדם, להכי שפיר דרשי לקמן פ"ה ה"ז שור ולא שור בכליו חמור ולא חמור בכליו, ואיצטריך להו תרווייהו ע"ש.
אמנם עכ"פ קשה לפ"מ דמסקו התוס' הכא ולעיל ד"ט סוף ע"ב, דעבד או נכרי הקנוי לישראל שרי בהנאה, וכן לפמש"כ התוס' בזבחים ע"א ע"ב ובנדה נ"ה ע"א דעור אינו בכלל בשר ליאסר בהנאה מדאורייתא ע"ש, א"כ הלא איצטריך קרא להכי, וכן תקשה לפ"מ דבתוספתא דמכילתין פ"ו נפק"ל מקרא דומכרו את השור החי וגו' וגם את המת יחצון יצא אדם שאין הימנו הנאה במותו ע"ש, הרי יוכל ליהנות מעורו לפי שיטת התוס' ואיצטריך קרא להכי למעט, וע' מש"כ בחידושי לזבחים ע"א ע"ב ולערכין ד"ד ע"א ולתמורה ל"ד ע"א, וע"ע בווי העמודים לס' יראים סי' ש"י.
בא"ד ואי משום שהשער מותר כו' ע"כ, מלשון זה משמע דרק השער מותר אבל העור אסור, והוא כדעת הרמב"ם פי"ד הכ"א מה' אבל, ושלא כדברי התוס' שהבאתי דעתם לעיל בסמוך דעור האדם מותר, וכ"מ נמי דעתם בחולין קכ"ב ע"א ד"ה עור, אבל בשאילתות פ' חקת סי' קל"ג כ' דאפילו שער המת אסור זולת אם קצצן מחיים שרי, וע"ש בהעמק שאלה ובמש"כ בחידושי לערכין ד"ז ע"ב, וע"ע בת' ח"צ סי' קל"ו ובחסדי יהונתן לב"ק מהגאון בעל אורים ותומים.