אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ה.
אי סבר לה כר"ע ליתני תרי גווני שור כו', נלע"ד דאין כוונת הש"ס דמשום דס"ל כר"ע דעדים זוממין אין משלמין ע"פ עצמן להכי הוכרח נמי לסבור כוותיה דתם שחבל באדם משלם במותר נ"ש, אלא כוונתם דאפשר דס"ל ג"כ בזה כר"ע וא"כ הו"מ למיתני תרי גווני שור.
שם תנא היזקא דמינכרא ותנא היזקא דלא מינכרא, ולכאורה לדעת ר' יוחנן בגיטין נ"ג ע"א דהיזק שאינו ניכר פטור מן התורה וחיוביה אינו אלא מדרבנן, וא"כ קשה איך חשיב ליה הכא בהדי אבות, ובע"כ דסוגיא דהכא ס"ל כחזקיה שם דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק מדאורייתא, ולפ"ז בלתי מובן לע"ד דברי הפ"י בסוגיין ודברי הרב המגיד רפ"ז מה' חובל ע"ש.
שם והא עד"ז דלית ביה מעשה הוא וקתני התם אע"ג דלית ביה מעשה רחמנא קרייה מעשה דכתיב ועשיתם לו כו', עמש"כ בחידושי לכריתות ד"ד ע"א.
שם כולן כאבות לשלם ממיטב, ע' כריתות ד"ב ע"ב רש"י ד"ה מסור ומפגל ובתוד"ה למעוטי ובבאר שבע שם ובחו"מ סי' שפ"ה ס"א וסי' שפ"ח ס"ב ובביאור הגר"א שם.
רש"י ד"ה ומפגל כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשום שלמים דאין הקרבן עולה לחובת בעליו וצריך אחר, והק' בפ"י מי סניא ליה לפרש מפגל ככל פיגול בעלמא דהיינו במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו, וע' מל"מ רפ"ז מה' חובל ובח"ס חי"ד ס"ס פ"ח.
ולע"ד נראה דדוקא הכא מצא רש"י מקומו לפרש הכי, ע"פ שיטתו במנחות ד"ב ע"ב דמפגל בקדשים הוא בדבור ועמש"כ בחידושי שם ובכ"מ, ולפ"ז הוה קשיא ליה לרש"י, דאם נפרש הכא כמו פיגול בכל המקומות במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו, א"כ הלא היה פיגול זה בדבור ולפ"ז לא היה צריך הגמרא הכא ליישב מוסר ומפגל בתרי טעמי, ולמימר אמפגל דבקדשים לא קמיירי, ובמוסר משום דהוא דבורא, הרי חד טעמא דבדבורא לא קמיירי סגי לשניהם, להכי נאיד רש"י מפי' זה, ומפרש דהכהן שחט קרבנו של ישראל חטאת לשם שלמים, וא"כ אפשר דהקרבן כבר עמד בצפון לשחיטה כדין חטאת, והעבירו בדרום לשחטו לשם שלמים, וע' מנחות ד"ג ע"א ובתוד"ה דאי, ובפיגול דקדשים כזו הרי אית ביה מעשה, ותקשה דליתני כמו דתני מוציא שם רע דהוא ג"כ דבורא דאית ביה מעשה, ומשו"ה לא הוה מצי בגמרא לכלול מפגל בתירוצא דמוסר, ומשני דבקדשים לא קמיירי, ועמש"כ בחידושי לכריתות ד"ב ע"ב.