אור הישר על בבא קמא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ב:
ת"ר ג' אבות נאמרו בשור הקרן והשן והרגל, וכ' הרשב"א ז"ל אשור דקרא קאי אלא שאני תמיה איך הקדים שן לרגל ובכתוב הרגל מוקדם ואולי דרך גדולתו שנאו עכ"ל, ולולא דבריו ז"ל היה נלע"ד אף דאשור דקרא קאי אפ"ה ל"ד, דבקרא איירי בחיובא דגברא על אשר שלחה או לא שמרה, כדכתיב כי יבער איש וגו' ושלח את בעירו וגו' ישלם, והתחלת חיוב הבעלים הוא משיצתה מרשותו, דזאת היתה הסבה לכנס לרשות הניזק, והרשות החדש הזה הוא עצם חיובו כדכתיב בשדה אחר, ולסבה זו הרגל חשוב יותר אפילו בנזקי שן, דהרגל יוליך את השן מרשות הבעלים לרשות הניזק, ולכן הקדים בקרא חיוב הרגל על הבעלים, משא"כ בברייתא דלא איירי בבעל השור כלל, אלא בפרטיות האברים הנמצאים בשור ומוכשרים להזיק בהן, בזה ודאי דראוים להתחשב כדרך הלוך השור אל ההיזק, וממילא דסדרן מדוייק מאד הקרן והשן והרגל, דזהו דרך הלוכו כדתנן ביומא דכ"ה דרך הלוכו בחייו היה קרב כיצד דרך הלוכו הראש והרגל וע"ש בברייתא, וכן במשנה דתמיד דל"א הראשון בראש וברגל הראש בימינו כו' הרגל של ימין בשמאלו, הרי בהדיא דלפי סדר הלוכו מוקדם שן לרגל להיותו מאברי הראש, ובאברי הראש גופייהו קרן קודם לשן, ואם הרשב"א הבין כן במש"כ בתירוצו דרך גדולתו שנאו, מדוע כתב בלשון ואולי, הלא כן הוא האמת, גם עצם התמיה מראשיתה קשה להבין אחרי דבקרא ובברייתא מסודרים בסדר ודיוק נכון למאד וצ"ע.
שם דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן, ע' חולין קל"ז ע"א רש"י ד"ה תורת משה ובתענית רפ"ב רש"י ד"ה ובקבלה.
שם אדם דאית ליה מזלא כתיב כי יגח בהמה דלית ליה מזלא כתיב כי יגוף, ואילה"ק הלא גם גבי אדם כתיב לשון נגיפה ונגפו אשה הרה, די"ל דגבי הכאת אדם לחבירו ליתא במציאות תיבת נגיחה שזהו רק בקרן, ונגיפה דאשה הרה היא רק דחיפה כדפירש"י בפ' משפטים כ"א כ"ב, וכ"כ בתשובות הרמב"ם שי"ל ע"י חברת מקיצי נרדמים סי' ש"פ.
רש"י ד"ה אדם דאית ליה מזלא שיש לו דעת לשמור את גופו כו' ל"א אית ליה מזלא ואינו נוח להמיתו כו' ע"כ, ועל מזל זה דבלישנא אחרינא לא פי' רש"י כלום מ"ט אינו נוח להמיתו, ולהכי שפיר הורה בגליון הש"ס ע"ד רש"י בשבת נ"ג ע"ב רמזליה הוא מלאך שלו ומליץ עליו ע"ש, והיינו האי דרש"י פי' במגילה ד"ג ע"א שר של כל אדם למעלה, ועמש"כ בחידושי שם ולסוכה כ"ג ע"ב.