אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קיט.
ותנן נמי גבי ערלה כה"ג, ונרשם עה"ג ותניא והיא התוספתא דערלה ע"כ, וקשה אטו משום דליתא במשנה רמו לה אתוספתא הלא גם שם ליתא כפי גרסתינו דהכא, דר"מ לא נזכר שם כלל ור"י ס"ל התם להיפוך וע' בתוס' ובשטמ"ק, ובע"כ דתיבת דתנן הוא בשיבוש והיא ברייתא אחרת שהיתה לפניהם ומדוייקת מאד, וביותר לפי הגרסא ואזדא לטעמייהו יחד עם הצריכותא לפלוגתתם, וע"פ ברייתא זו תתישב לנו דברי הרמב"ם בפ"י הי"ט ממעשר שני שהקשה בכפתור ופרח פרק נ"ד ונשאר בקושיא, וז"ל תוספתא אילן העולה בין מן הגזע בין מן השרשים חייב ר' יהודא אומר העולה מן הגזע חייב מן השרשים פטור והרמב"ם כתב אילן היוצא מן הגזע פטור מן הערלה מן השרשים חייב בערלה הרי שהוא ז"ל סותר לת"ק והפך לר' יהודא עכ"ל, וע"ש בכ"מ מה שנדחק בדברי הרמב"ם, אולם לפי המבואר בסוגיין פסק כר' יהודא נגד ר"מ כפי הכלל דר"מ ור"י הלכה כר' יהודא, ופליאה דעת עכ"פ הי"ל להביא הא דבסוגיין ע"ד הרמב"ם, ומזה נמי משמע דחילופי גרסאות היה להם בסוגיין, אכן לפ"מ שהוא לפנינו הוא ברור רק אם נניח דאיננה במשנה ובתוספתא זולת ברייתא אחרת היא ומדוייקת מאד, וע"ע בנובי"ת חי"ד סי' קפ"ה.
שם אפריון נמטייה לר"ש, ע"ל ק"ז ע"א תוד"ה
תוד"ה ותניא בסה"ד. ולהכי לא עביד צריכותא בסמוך אלא אערלה ואמקח וממכר ולא אמתניתין, ע' לח"מ פ"ד ה"ט מה' שכנים.
תוד"ה שבור מלכא. נראה לפרש כפי' הקונטרס דשבור מלכא היה בקי בהלכות כו', ע' בס' חיי משה בחידושיו לשילהי מכילתין.
סוף הספר