אור ברסלב

אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן

דף קי.

דף קט:

הכא מילתא דעבידא לאיגלויי היא ואטרוחי בי דינא תרי זימני לא מטרחינן, ע' בת' הריב"ש סי' קנ"ה.

שם יתומים אומרים אנו השבחנו וב"ח אומר אביכם השביח על מי להביא ראיה סבר ר' חנינא למימר ארעא בחזקת יתמי קיימי ועל ב"ח להביא ראיה א"ל ההוא סבא הכי א"ר יוחנן על היתומים להביא ראיה מ"ט ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא כו', והנה התוס' בסוטה כ"ה ע"ב הקשו הלא ר"ח סבר למימר כב"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ואיך שביק ר' יוחנן דעת ב"ה ועביד כב"ש ומשום דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמי ותירצו דע"כ ל"ק ב"ה דלאו כגבוי דמי אלא היכא דשעבוד הקרקע עומד בספק משא"כ הכא דיתומים מודו לב"ח בקרקע עצמו שהוא משועבד לו ואינם מעכבין לפניו הקרקע הלכך אפילו ב"ה מודו דבכה"ג כגבוי דמי כו' ע"ש.

ומשום דלכאורה חידוש גדול הוא לאמר דמחלקותן דב"ש וב"ה הוא דוקא במקום ספק ולא במקום ודאי, לכן נלע"ד להביא ראיה לדבריהם מברייתא ארוכה לעיל ע"ב ע"א דת"ר ישראל שלוה מעות מן הנכרי בריבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם קודם שנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן וגובה את הרבית ואם לאחר שנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית. ופירש"י שכתב לו שטר עליהם ומשעת זקיפה הוי כגבוי ע"ש, והשתא אי נימא דב"ש וב"ה פליגי אפילו היכא דהלוה אינו מעכב הקרקע לפניו א"כ אי אפשר לתלות הגירות בזקיפת המלוה רק אליבא דב"ש דס"ל שטר העומד לגבות כג"ד אבל לב"ה דלאו כג"ד אין לו לגר ברבית רק מה שגבה קודם שנתגייר וע' חולין קל"ד ע"ד, ומדתלו הגירות בזקיפת המלוה ומשום דמאז הוי כגבוי לכו"ע. ש"מ דבזה לא נחלקו ב"ש וב"ה, וע"כ הטעם משום דהלוה אינו מעכב על המלוה מלגבות שהחוב הוא ודאי לשניהם, ולא נחלקו רק בספק וכדעת התוס' בסוטה שם.

תוכן העניינים

אור הישר על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה