אור ברסלב

אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן

דף קה:

דף קה.

ה"ד אילן שכחו רע אמרי דבי ר' ינאי כל שאין בעיקרו לחוק רובע כו', ע' תשובות הרשב"א סי' כ"ח.

שם הנושא משאוי על כתיפו והגיע זמן תפילה פחות מארבעה קבין מפשילן לאחוריו ומתפלל כו', ע' ראבי"ה לברכות ט"ז ע"א ובהגה"ה שם.

שם משום ר' שילא אמרו אפילו מטפחת שלהן אסור להניח על הראש שי"ב תפילין כו', ע' ב"י או"ח סי' מ"א ובט"ז וביאור הגר"א שם.

שם תנן התם הרוח שפיזרה את העומרין אומדים אותה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניים, בירושלמי פאה רפ"ה מקשה מדוע לא נימא הכא כמו ברישא שם גבי גדיש שלא לוקט תחתיו דתנן כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים ומשני דהתם קנסו מפני שהגדיש ע"ג הלקט וממילא פשט הקנס אפילו אם הגדיש ע"ג הלקט בשוגג וכדומה, וע' בירושלמי שקלים פ"א סוף ה"ב.

והנה בספרא קדושים סוף פרק ג' תניא מניין שספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פאה פאה ת"ל לעני ולגר תעזב אותם, ובספרי פ' תצא נדרש מקרא דלגר וליתום ולאלמנה יהיה ע"ש, עכ"פ כיון דכמו להספרא כן להספרי נדרש מקראי דספק לקט לקט, א"כ אומדן וקנס מאי בעי בין ברישא בין בסיפא שם רפ"ה דפאה, הלא האי דינא דרישא דכל הנוגעות בארץ כולן לעניים היה צריך להיות מטעם הדין דספק לקט לקט, וכן הרמב"ם בפ"ד ה"ו מה' מתנות עניים אהא דגדיש שלא לוקט תחתיו שפסק דכל השבלים הנוגעות בארץ כולן לעניים יהיב טעמא דספק מתנות עניים לעניים משום שנאמר תעזב הנח לפניהם משלך, והוא לשון הספרא הנ"ל עם ביאור הירושלמי ספ"ד דפאה ע"ש, והא דבהלכה ז' שם הוסיף עוד טעם דקנס מפני שעבר והגדיש על הלקט, כבר ביאר הרדב"ז שם דהאי טעמא בעי מדוע קנסו כולי האי אפילו היכא דליכא ספק כגון שהיה הלקט שעורים והוא הגדיש חטים כדאמר בירושלמי וזהו מטעם קנס ע"ש, אמנם זהו רק נתינת טעם ע"ד הרמב"ם דנקט דרשת הכתוב ונקט נמי טעמא דקנס, אבל בירושלמי שלא הזכיר רק טעמא דקנס קשה מדוע נאיד מדרשות הספרא והספרי גם יחד.

לכן לולא כל דבריהם היה נלע"ד דדרשתם מקראי הוא רק אסמכתא, והא ראיה דבחולין קל"ד ע"א ובירושלמי ספ"ד דפאה דרשו דספק לקט לקט מקרא דעני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו, ואי מדאורייתא הוא הא קיי"ל ריש ב"ק דד"ת מדברי קבלה לא ילפינן, ובע"כ דכל הענין מדרבנן הוא ואסמכינהו אקראי, ולפ"ז גם ברישא דגדיש שלא לוקט תחתיו היה די שיהיו אומדין אותה כמה לקט ראויה לעשות ולמה הטריחו את בעל הגדיש לפנות את כל הגדיש כולו למקום אחר כדי למצוא השבלים הנוגעות בארץ, על זה אמרו בירושלמי דהוא מטעם קנס מפני שעבר והגדיש על מקום הלקט, משא"כ ברוח שפיזרה את העומרין דהוא לא עבר כלום, אלא מפני שחז"ל אמרו ספק לקט לקט בזו סמכינן אאומדנא, ואחרי דסמיכות המקראות לדין ספק לקט לקט לא יתאימו בספרא וספרי כנ"ל, לכן הורה הרמב"ם אגב אורחיה הכתוב היותר מוכרע לדעתו לסמוך עליו, אולם בעצם הדבר מסיק דהוא קנס, ובעומרים שנתפזרו ע"י הרוח דאומדין את השדה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים יהיב שם טעמו בהלכה ה' מפני שזה אונס ע"ש.

במשנה המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו אם אינה מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו, ע' בת' הריב"ש סי' רמ"ג.

שם דר' יהודא אומר אם קיבלה הימנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מן חכור', ע' בת' מהרי"ל דיסקין ז"ל סי' ל"ה.

תוכן העניינים

אור הישר על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה