אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ק:
אלא לעולם כדר' הושעיא כו', ע' בשטמ"ק ובנובי"ת חח"מ סי' כ"ח.
תוד"ה ר"מ. ומיהו לענין קנין כסף לא הוי עבדים כמטלטלין לר"מ כו', ע' ב"ק צ"ו ע"ב תוד"ה המחליף ובת' הגרע"א סי' קל"ד.
תוד"ה דילמא. דמאן דדריש ריבוי ומיעוט צריך שני מיעוטין למעוטי קרקעות ועבדים דלא סגי בחד מיעוטא כו', ע' בס' המאיר לעולם ח"א סי' ה'.
תוד"ה ואמר. ואע"ג דפליגי הכא לענין שבת מודו כו"ע דלאו כבצורות דמיין והתולש חייב ולענין ב"ח מודו רבנן דכבצורות דמיין מדפריך בפ' נערה שנתפתתה כל העומד לגזוז כגזוז דמי ע"כ, ומה מאד מדוייקים דבריהם הכא לפמש"כ בתוס' סוטה כ"ה ע"ב. דטעמא דר"מ דס"ל הכא דכבצורות דמיין משום דבידו ואין צריכין לגופן הלכיך לא חשיב להו כקרקע ע"ש ומעתה מובן מה דלענין שבת כו"ע מודו דלאו כבצורות דמיין והתולש חייב, דהתם לא די דאינם בידו לתולשם אלא אדרבה איסורא נמי רכיב עליה אם יתלשם, ולהיפוך בכתובות שם גבי ב"ח מודו רבנן דכבצורות דמיין משום דיש ג"כ כח המכריח למלאות מה שיש בידו לגודרן כנ"ל,
אמנם במה שהביאו התוס' בסוטה שם כעין ראיה לדבריהם מהא דחולין ע"ג ע"א גבי ידות הכלים דאין מטבילין אלא עד מקום מדה משום דאין עומדין לקצץ ע"ש, וההיא ודאי כר"מ אתיא כדאמרינן בחולין שם, ובזה יש להעיר מדוע לא מקשה מדתנן בעוקצין פ"ב מ"ו שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חבור עד שיתחיל להתיר והיא ג"כ משנתנו בפרה פי"ב מ"ט, והתוס' בשבת מ"ח ע"ב הבינו דהוא נמי הכוונה עד שיתחיל להתיר אע"פ שאינו מפורש שם בהדיא ע"ש, משמע ברור דמשום דבידו להתיר ועומד לכך הוי חבור לכו"ע ולא פליגי ר"מ ור"י כדפליגי גבי ידות במקוואות פ"י מ"ה ואדרבה סתם משנה ר"מ היא, ולפ"ז אפילו לר"מ גופיה לא נתבטל החבור בשביל שעומד להתפרד ולהתפרק רק דוקא עד שיתחיל להתיר, וע' במה שהאריך בפרט זה בת' מקום שמואל סי' ג' וסי' מ"ח ובמש"כ בחידושי לחולין ע"ג ע"א.