אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף צז.
מקרי דרדקי שתלא טבחא אומנא וספר מתא כולהו בעידן עבידתייהו כשאילה בבעלים דמי כו', והרמב"ם בפ"כ ה"ג מה' שאלה בתר דחשיב כל הנך מסיק כל אחד מאלו וכיוצא בהן וכ"כ הרמ"א סי' שמ"ו סי"ג דה"ה בש"ץ וע' בט"ז או"ח ר"ס תכ"ט ובת' הריב"ש סי' תל"ו.
ולפ"ז יש להסתפק בזמן הבית שיבנה בב"א אם אחד מן הצבור שאל בהמה מכהן שבאותו משמר ומתה אם יהיה השואל פטור מטעם שאילה בבעלים, ואע"ג דלפמש"כ התוס' ביומא י"ט ע"ב ובקידושין כ"ג ע"ב דהני כהני הוו שלוחי דרחמנא בודאי וכל הספק הוא אם גם שלוחי דידן נינהו ע"ש. והשתא לפ"מ דמסתפקא בש"ס לעיל צ"ו ע"א אי כולו בעליו בעינן והא ליכא. א"כ בנ"ד הא לא הוי כולו בעליו, או אפ"ל דע"כ לא קמבע"ל התם אלא בשני שותפין דיהיה חלק חבירו מעכב משא"כ הכא אדרבה חלק דרחמנא אהני נמי דלא מצי הכהן לאשתמוטי מחיובו דרמי עליה בהקרבת הקרבנות כמו ממסכת למסכת דבסוגיין, וא"כ אגידו גבי הכהנים לענין שאילה בבעלים.
וא"ל נמי דבעלי הקרבנות אסתלקו להו מקרבנותיהם מכיון שמסרו לידו דכהן, ז"א דבע"כ אגידו גבייהו לסמיכה ולשחיטה כדפירש"י בפסחים ד"ז ע"ב פסח וקדשים הבעלים נצטוו דכתיב וסמך ידו ושחט ע"ש, ולולא דגלי רחמנא בפר יוה"כ ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים אז ה"א דשחיטה דוקא בבעלים כדאמר במנחות י"ט ע"א וע"ש צ"ג ע"א תוד"ה לפי ובחגיגה ט"ז ע"ב ד"ה דבר ובקידושין מ"א ע"ב ד"ה נפק"ל ועמש"כ בחידושי למנחות שם, מלבד זה הרי קניא לבעלים לכפרה וכדידיה דמי כדאמר בחולין מ"א ע"א וממילא קני ליה לתמורה דמתכפר עושה תמורה כדאמר בתמורה ד"י ע"א ולדעת ר"א ב"ר יוסי בזבחים ס"פ ב"ש יש כח לבעלים אף לפגל בשעת עבודת הכהן בקרבנו, ואמר רבא מ"ט דראב"י דא"ק והקריב המקריב ופירש"י אלמא מקריב קרבנו קרי ליה הלכך הוו להו בכלל המקריב לא יחשב ע"ש.
ואם נחליט דמשום דכהני הוו שלוחי דידן נמי לכן איכא גבייהו דין שאילה בבעלים, א"כ יל"ד בנדרים ל"ה דקבעיא הני כהני שלוחי דידן נינהו או שלוחי דשמיא וקאמר למאי נ"מ למודר הנאה כו', ול"ק דנ"מ לשמירה בבעלים, ואפ"ה אפשר דמזה אין הוכחה כ"כ די"ל חד מתרי טעמי נקט והה"נ לשמירה בבעלים וצ"ע, וע' בת' כנסת יחזקאל סי' ח'.
רש"י ד"ה דינא הכי. תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה ששמין לו הנבילה של בהמתו שמתה ע"י זה שהזיקה לו ועליה מוסיף ומשלם דמיהן כו', וכן פירש"י נמי בב"ק י"א ע"א וכה"ד הרמב"ם פ"א הט"ו מה' גניבה, ואין כן דעת התוס' בסוגיין צ"ו סוף ע"ב וע' במגיד משנה שם מש"כ בשם הירושלמי.
תוד"ה ביום. ונראה לר"י דאין מגלגלין אלא כשנתבע טוען ודאי כו', ע' בביאור הגר"א לחו"מ סי' ע"ה ס"ק מ"ו ובנה"מ שם ס"ק י"א,