אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף צג:
עד מתי ש"ש חייב לשמור עד כדי הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה כו', ע' בת' מהרי"ק שרש ק"ד.
שם רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר בא זאב וטרף בא ארי ודרס אין אומרין אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב כו', ע"ל ע"ח ע"א תוד"ה הוחמה ובתורה תמימה פ' נח בפסוק ומוראכם וחתכם ובת' מהרי"ק שרש ג' ובביאור הרד"ל לפדר"א פכ"ג בהג"ה.
שם ועד כמה עד כדי דמיהן כו', ע' בת' הרא"ש סוף כלל צ"ה.
במשנה הליסטים ה"ז אונס כו' אימתי בזמן שבאו מאיליהן כו', ע' בת' הריב"ש סי' קע"א.
שם איבעיא להו לסטים מזויין ורועה מזויין מהו כו' מסתברא דהאי מסר נפשיה והאי לא מסר נפשיה, ופירש"י דרועה אין לו למסור נפשיה על כך ע"כ, הנה מזה משמע דלסטים מזויין הוא שבויה דכתיב בקרא דשומר שכר פטור מלשלם, כיון דאפילו אם השומר הוא מזויין ג"כ לא נחשב להצלה נגד לסטים מזויין, והוא ממש דעת השאילתות ר"פ ויצא ע"ש, ולפ"ז הא דכתיב בקרא או נשבה, הוא לאו דוקא שבויה ע"י גייס אלא הוא הדין ע"י לסטים מזויין.
אמנם לכאורה הרי בע"כ חילוק גדול ביניהם מצד אחר, דאילו שבויה פטר הכתוב בהדיא, והשתא אי טען דנשבית ונמצאת בידו הרי היה פטור מכפל, דכפל בטוען טענת גנב הוא דכתיב וגונב מבית האיש ולא טענת אונס כדפירש"י בב"ק נ"ז סוף ע"א, משא"כ בטוען טענת לסטים מזויין הלא איכא למ"ד שם כיון דמיטמר מאינש גנב הוא ומשלם כפל וכן פסק הרמב"ם פ"ד ה"ד מה' גניבה ע"ש, וע"כ צ"ל דכמו בסוגיין כן בשאילתות איירי רק לענין דינא דשומר עד כמה הוא חייב למסור נפשיה עבור השמירה דליפטר, אבל בטוען טענת גניבה או גזילה או שבויה בודאי דחלוקין הם בדיניהם כנ"ל, ועמש"כ בחידושי לב"ק דס"ג ע"א ושם דק"ח ע"ב.
שם אשכחיה רועה וא"ל גנבא סריא בדוכתא פלניא יתבינן כו' ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתצ"ד.