אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף פ.
א"ר יוחנן המוכר פרה לחבירו וא"ל פרה זו נגחנית היא כו' תנ"ה המוכר שפחה לחבירו וא"ל שפחה זו שוטה היא כו', וקשה מדוע מיחס שמעתא זו בדר' יוחנן הלא בתוספתא דב"ב פ"ד היא שנויה, ואי לא שמיע ליה לר' יוחנן ההיא ברייתא וקאמרה משמיה דנפשיה קשה על מסדר הש"ס שהביא תניא נמי הכי מברייתא דמוכר שפחה שהיא רישא דמוכר פרה בתוספתא שם ולא אייתי מהא דמוכר פרה גופה השנויה שם בסיפא, ואי משום קצת שינוי הלשון בתוספתא גבי פרה מהא דר' יוחנן הלא שינוי לשון כזה איתא נמי בתוספתא שם גבי שפחה מכפי המבואר בסוגיין, ולאמר דגם מסדר הש"ס לא ידע ממתניתא דפרה כמו ר' יוחנן משפחה הוא דוחק גדול, וע' בתוספתא כתובות פ"ז ובלשון הרמב"ם פט"ו מה' מכירה, ובת' הרא"ש כלל מ"ב.
וראיתי במעיני החכמה שהקשה בסוגיין לפ"מ דקיי"ל כשמואל במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דיכול לאמר לשחיטה מכרתיו לך וא"כ בלא"ה לא הוי מקח טעות דלשחיטה אין אלו מומין מזיקין כלל ותירץ דאפשר נקט דוקא המוכר שור לחבירו דשור נקנה רק לטביחה או לרדיא משא"כ פרה דנקנית לרדיא ולגדל ולחלב ע"ש, וע"פ דבריו נצטרך לאמר דפלוגתא דרב ושמואל ר"פ הפרה הוא דוקא בשור ור' יוחנן דבסוגיין ודתוספתא הנ"ל הוא דוקא בפרה וחדוש גדול הוא, וגם עצם חילוקו א"א לאמר לפמש"כ רש"י ר"פ המניח והרשב"ם ר"פ המוכר פירות דלהכי יכול לאמר לשחיטה מכרתיו לך ולא אזלינן בת"ר משום דאין הולכין בממון אחר הרוב הרי דאין לחלק משום דבין לוקחי פרות נמצאים שלוקחין גם לשאר דברים ולהכי סברא יותר דלא קנה אותה דוקא לשחיטה, דז"א ע"פ ההנחה דלא אזלינן בזה בת"ר אלא בתר עצם הטענה, וא"כ מה לנו אם יש בין הלוקחים שקונים גם לזולת השחיטה, כיון דעכ"פ דנקטינן אליבא דדינא לטענה טובא מה דיכול לאמר לשחיטה מכרתיו לך ואתה מן המיעוט כנ"ל.
ולכאורה לר' יוחנן דבסוגיין בלא"ה לא הוה קשה דאפשר דלא ס"ל כשמואל אלא כרב דהתם דהוי מקח טעות גם במוכר ונמצא נגחן, רק לשמואל דהתם תקשה מהתוספתא שהוא ג"כ דברי ר' יוחנן כנ"ל, או על הפוסקים דנקטו כשמואל שם וכדר' יוחנן דהכא, אכן לק"מ דאפ"ל דהכא איירי שהלוקח אמר מ מתחילה אל המוכר שקונה אותה לרדיא או לחלב. ובאופן זה כו"ע ס"ל דלא מצי למימר לשחיטה מכרתיו לך רק משום דיחד עם זה קא"ל נמי בשעת הקנין שהיא נגחנית ונשכנית כנלע"ד.