אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף עח.
במשנה השוכר את החמור והבריקה או שנעשית אנגריא אומר לו הרי שלך לפניך מתה או נשברה חייב להעמיד לו חמור, והנה בערכין ד"כ ע"ב אהא דתניא המשכיר בית לחבירו ונתנגע אע"פ שחולטו כהן אומר לו הרי שלך לפניך כ' התוס' דמזה משמע דבית המנוגע המוחלט מותר בהנאה ומשו"ה או"ל הש"ל דדמי למתניתין דשכר חמור והבריקה או שנעשית אנגריא או"ל הש"ל, דאי אמרינן דבית הנחלט אסור בהנאה א"כ הוי כמתה או נשברה דתנן התם חייב להעמיד לו חמור אחר כו' ע"ש, הנה מבואר מדברי התוס' דעל איסור הנאה לא מצי למימר הש"ל ותמכו יסודתם ממשנתינו דדמיא למתה או נשברה דתנן חייב להעמיד לו חמור אחר, והקשה לי ח"א דזה סותר לאוקימתא דרבה בב"ק מ"ה ע"א וצ"ח ע"ב דכו"ע אומרין באיסוה"נ הש"ל, ולפ"ד התוס' הרי ממשנה זו מוכח דאין אומרין באיסוה"נ הש"ל.
ונראה דדוקא התם דמקודם שנאסר השור בהנאה היה שייך קנין העצם של השור להבעה"ב ולא להשומר, וכמ"כ בשאר איסוה"נ שהיה להבעלים קנין קדימה בגוף החפץ ולהכי שפיר יאמר לו השומר הרי השור הנאסר לא היה שלי מעולם אלא שלך וגם עתה הרי שלך לפניך גם אחרי שנאסר, משא"כ בבית המוחלט דהשוכר שכר בית המותר בהנאה ובעדה נתן להמשכיר שכר הדירה ואחרי שנתנגע אם היה נאסר בהנאה הרי יש מקום אל השוכר לאמר אל המשכיר הנה נתתי לך שכר דירה המותרת והיא אסורה תן לי דירה אחרת, דוגמת השוכר חמור ומתה או נשברה דחייב להעמיד לו חמור אחד, ומדקאמר אע"פ שהכהן חולטו אומר לו הש"ל ש"מ דמותר בהנאה ויכול להשתמש באותו בית דדמיא לשכר חמור והבריקה או שנעשית אנגריא דאו"ל הש"ל, הרי דשני הדינים דמשנתינו ודברייתא דערכין עקורים הם ואין למדין מהם לעלמא כנלע"ד.
שם הא מני ר"מ היא דאמר כל המעביר על דעת של בעה"ב נקרא גזלן כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רצ"א תתקס"ג.
רש"י ד"ה שמתה מחמת אויר. הואיל ושינה בה יכול לאמר לו לא מתה זו אלא מחמת אויר כו', הנה התוס' בד"ה כגון פירשו באופן אחר, וע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' ויצא סי' כ' אות י"ג.
תוד"ה הוחמה, אז היה מקיים בו גם את הארי ואת הדוב הכה עבדך, ע"ל ק"ו ע"א ובתורה תמימה פ' נח בפסוק ומוראכם וחתכם.