אור ברסלב

אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן

דף ע.

דף סט:

הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו כו', ע' מהרי"ק שרש ד' ובעיקרי הד"ט חי"ד סי' כ' סק"ו וכן שם לענין מעות הקדש וחברות קדושות ומעות אלמנות.

רש"י ד"ה בבי דינא בפני ב"ד שיש להם כח להפקיר נכסי המקבל אצל היתומים ולהתנות עמו קרוב לשכר ורחוק מהפסד, ע' אור זרוע למכילתין סי' פ' ובט"ז יו"ד סי' ק"ס סקי"א ובנקוה"כ שם.

תוד"ה מעות של יתומים מותר להלוותן בריבית הו"מ למיפרך תיפ"ל משום לוה דקעבר בלא תשיך כו' א"נ קסבר דלא מחייב לוה משום לא תשיך אלא כשגם המלוה מוזהר ע"כ, לכאורה תירוץ התוס' מוכרח דכן היא המדה במצוה משותפת דשניהם קשורים זב"ז כדאמרינן ביבמות פ"ד ע"ב כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת וכל היכא דהוא לא מוזהר היא לא מזדהרה, ומשו"ה הקשו התוס' בפשיטות בנדרים ד"צ על שיטת הר"ר אליעזר במש"כ שם דכהן מוזהר על הזונה אבל היא אינה מוזהרת עליו ע"ש, ובהפלאה לכתובות כ"ד ע"ב הכריח דגם במצות עשה הוא כן כמו ביבמה יבא עליה דגם היא בחיוב העשה דאל"כ איך אמרינן ביבמות ד"כ ע"א גבי אלמנה לכהן גדול דעשה דוחה ל"ת הלא זה ניחא רק גבי דידיה אבל איך תעבור היא על הל"ת אם אין המצוה עליה ובע"כ דגם היא מוזהרת על העשה, ומזה הוכיח כמש"כ בס' חרדים דכמו שיש עשה על הכהן לברך כמ"כ יש מצוה על הישראל להתברך ע"ש ולפ"ז י"ל ה"נ גבי ריבית דהמלוה והלוה קשורים יחד בחומר האיסור, וא"כ מוכרחת סברת התוס' דלא מחייב לוה משום לא תשיך אלא כשגם המלוה מוזהר.

אמנם י"ל דלא דמי, ראשונה דגבי ברכת כהנים גופה פליג הרשב"א בחידושיו לסוכה ל"א ע"ב וכ' דליכא חיובא אישראל להתברך מצוה דכהן הוא ע"ש, הרי דפליג על הספר חרדים, וא"כ לפ"ד הרשב"א אפ"ל דגם בשארי מ"ע בלתי מכרחת השתתפות המצוה שיהיו קשורים זב"ז בחיובם. ומכש"כ באיסור ריבית דאביי קאמר בשילהי פרקין דהמלוה והלוה כרוכים רק בלאו דלפני עור אבל בכל הלאוין מחולקין הן ע"ש, ולפ"ז מנא להו להתוס' לחדש דלא מחייב לוה משום לא תשיך אלא כשגם המלוה מוזהר וצ"ע.

תוכן העניינים

אור הישר על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה