אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף סח.
סתם משכנתא שתא למאי נ"מ כו' ע' במיוחסות סי' ס"ג ובב"י אה"ע סי' צ'.
רש"י ד"ה דאקנייה ניהליה לבעלים בתורת חכירות נמצא נוטל רבית קצוצה כו' ע"כ, וכ' הנמו"י בשם הרשב"א אפשר שדעת רש"י משום דכיון דחוזרים הבעלים וחוכרין ממנו איגלאי מילתא דמעיקרא אדעתא דהכי עבדי וכאילו הוי משום ההלואה וה"ז ריבית קצוצה אבל הרמב"ם ז"ל כתב שאינו אלא הערמת ריבית עכ"ל, והנה אף שהרשב"א מפרש דעת רש"י ורמב"ם מ"מ צריך פירוש לפירושו ונראה דשניהם צדקו יחדיו בהבנת הש"ס דקאמר אימת קנאה דאקנייה ניהליה, דרש"י הבין שאם המלוה היה קנה את השדה מתחילה והדר חכרה אז היה חל עליו שם מחכיר אבל השתא כשלא קנאה להך שדה מעולם ועכ"ז נוטל שכר איגלאי מילתא דמעיקרא אדעתא דהכי עבדי וכאילו הוי משום ההלואה וה"ז ריבית קצוצה, והרמב"ם ביאר כוונתו בפ"ה הט"ו מה' מלוה דז"ל שהרי זה עומד בשדהו כשהיה ונותן לזה שכר בכל חדש בשביל מעותיו שהלוהו ע"ש. וגם להבנה זו יש מקום בלשון הש"ס אימת קנאה כו', ועדיין פש גבן לברורי מ"ש דרש"י קרי ליה ריבית קצוצה והרמב"ם קרי ליה הערמת ריבית וע' במיוחסות סי' רכ"א.
ונלע"ד דתרווייהו לטעמייהו אזלי דהרמב"ם הורה בשם רבותיו בפ"ו ה"ג מה' מלוה דקציצת הרבית צריך להיות בשעת הלואה דוקא שנאמר לא תתן לו בנשך, והראב"ד חלק עליו וס"ל דאפילו בשביל הרווחת זמן שנתן לו אחרי ההלואה נקרא ג"כ ר"ק והמג"מ כ' שם דזהו נמי דעת הרמב"ן והרשב"א ע"ש, ולעיל ס"ד ע"ב פירש"י בד"ה אבל הלוהו וז"ל ומתניתין בדקצץ ליה אי בשעת מתן מעות או לאחר כן ע"ש, הרי דעתו כדעת הראב"ד הרמב"ן והרשב"א דגם בקציצה שלא בשעת מתן מעות נקרא ג"כ ריבית קצוצה, והשתא בחכירי נרשאי דעכ"פ בשעה שחוכרין איני בשעת מתן מעות ההלואה, לכן לרש"י דאינו מחלק בין שעת מתן מעות לאח"כ גם הכא נקרא רבית קצוצה, משא"כ להרמב"ם דדייק מקרא דלא תתן לו בנשך דר"ק הוא דוקא בשקצץ בשעת מתן מעוט, משו"ה בחכירי נרשאי לא הוי רק הערמת ריבית כנלע"ד.