אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף סז.
לא אונאה תיובתיה דלא ידע דאיתיה אונאה דמחיל גביה, וכ' בהג"א דמחילה בטעות הבא דרך מכר זכה חבירו מידי דהוה אהפקירא בעלמא דחשוב הפקר א"כ שכנגדו קנה ביאוש בעלים והיינו דמחלק בש"ס דלא ידע דאיתיה אונאה דמחיל גביה ע"ש, והנה עפ"ז אפשר לבאר כלל הסוגיא דיש צד ההשתוות למחילה עם יאוש, דשניהם באים להחזיק ביד הקונה וכל כמה דלא ידעו זה מאבידתו וזה מאונאתו שניהם שוים, וכמו דלא ידע שנפל ממנו לא מייאש כמ"כ כל כמה דלא ידע שנתאנה אין כאן מחילה, אולם אע"פ דאונאה דמיא ליאוש אבל הוא כאבידה שיש בה סימן דכו"ע ל"פ דלא הוי יאוש דהא מצי לאוקמיה בדינא ודיינא על אונאתו, ולהכי בעי רבא מעיקרא לאותביה אונאה הלא בחסרון ידיעה דגבי יאוש פסקינן דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש בדבר שי"ב סימן אליבא דכו"ע כדלעיל כ"א ע"ב, כמ"כ בחסרון ידיעה דאונאה הסברא נותנת דלא הוי מחילה ואפילו בטעות ואיך פסק ר"נ דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה, ועל זה שפיר דחי דלא דמי דגבי יאוש ידע שנאבדה ממנו ולהכי יש מקום אל היאוש לחול על אבידתו, וכן הוא נמי במחילה בטעות ומשו"ה אי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה דזכי מטעם יאוש, משא"כ גבי אונאה לא ידע כלל שנתאנה דליחול הילכך אין כאן מחילה ואפילו בטעות.
שם אמר בר בריה דרב יוסף משמיה דרבא הא משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי מסלק נן ליה כו', ואפשר דהאי דינא קאמר רבא אפילו לא מכרם בבת אחת וקבל כשיעור החוב אלא מכרם קימעא קימעא עד כדי החוב, משום דרבא לטעמיה לקמן ע"ז ע"ב דמאן דאוזפיה מאה זוזי לחבריה ופרעיה זוזא זוזא פרעון הוא אלא דאית ליה תרעומות גביה דא"ל אפסדתינהו מינאי וע' ברא"ש פ' האומנין סי' ח' ובפלפולא חריפתא שם אות ו'.
רש"י ד"ה דניפוק עלה קלא שמה דאישות ואפילו יודעת שאין נשואיה נשואין כו', ע' מהרי"ק שרש ק"ז ובת' באר יצחק חאה"ע סי' ג'.