אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף סב.
וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי, וכ' הנמו"י דכיון דמצות עשה היא וחי אחיך עמך לכן כופין אותו להחזיר רבית קצוצה והיו מכין אותו עד שתצא נפשו כמו על כל מ"ע, וכן חשב הרשב"ץ בזוהר הרקיע בעשין פ"א החזרת הרבית למ"ע מן וחי אחיך עמך כמו השבת גזילה וע"ש בפתיחתו והרמב"ן ז"ל חשב מצוה זו במצוה י"ז בין המצות ששכח הרמב"ם ז"ל לפי דעתו, ומעתה קשה הלא הרמב"ם פסק כר"א דרבית קצוצה יוצאה בדיינין א"כ הו"ל למיחשב וחי אחיך למ"ע כדאמרינן בסוגיין דאליבא דר"א הא בהא תלי, ונלע"ד דטעמו לפ"מ דבפ"ד ה"ה מה' מלוה כ' דמלוה ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן רק דבר המסוים והרי הוא בעצמו ע"ש, להכי לא פסיקא ליה למיחשביה למ"ע כנלע"ד.
שם שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים כו', ע' בס' אורח נאמן לאו"ח סי' ק"י ס"ק כ"ד.
שם עד שבא ר"ע ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך, ע' בחידושי הגאון מהר"ח הלוי ז"ל ר"ה יסוה"ת.
שם אי עשה תשובה מאי בעי גביה שלא הספיק להחזיר עד שמת, הנה מכאן נראה ברור דהא דאמרינן בברכות י"ט ע"א דבממונא מותר לחשוב גם את התלמיד חכם לעובר עבירה כל זמן שלא הוציא הגזילה מתחת ידו, הוא דוקא בסתמא. אבל אם היה אונס גמור דמוכח שלא היה יכול להשיב בזמנו, אז נחשב בין עושי עמך. אלא שכשיוסר האונס חייבין הוא או בניו להחזיר.
שם אלא לאו ש"מ דשומא מילתא היא ש"מ, הנה האי שומא היא משעת פיסוק התנאי, כדפירש"י בד"ה לא לעולם אימא לך ולקמן ע"ה ע"ב בד"ה מלוה עובר והוא משעת כתיבה כדאמרינן בב"ק ד"ל ע"ב, וע' בת' באר יצחק חי"ד סי' י"ד.