אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף נ:
אמר רבא הילכתא פחות משתות נקנה מקח יותר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה. ולכאורה הלא רבא גופיה ס"ל פ"ק דתמורה כ"מ דארל"ת אעל"מ וה"נ כתיב אל תונו למוכר וללוקח כדאמרינן לקמן נ"א ע"א, והול"ל דאם אינה איש את עמיתו בש"פ שזהו דין ממון בכ"מ דלא מהני והמקח בטל, ומדוע לא הקשו הש"ס בתמורה מאונאה, דעכ"פ עד שתות נקנה המקח אע"ג דרחמנא אמר אל תונו כמו דפריך התם מלאוין דגזל משכון ריבית ע"ש.
וי"ל דע"כ ל"ק דבא אעל"מ אלא היכא דאיסור מונח על עצם המעשה דלכתחילה, וזהו מונח בלשון הש"ס כ"מ דאמר רחמנא לא תיעבד, ומשו"ה שייך באותן לאוין דלא תפדה לא ימכר לא תגזול לא תשיך, משא"כ באונאה דעצם הפעולה מתחילתה דרך מקח וממכר הוא בכך, כדאמרינן לקמן ס"א דלא דמי בזה לגזל וריבית וצריך קרא מיותר לזה ע"ש, וזימנין דניחא ליה בכך כגון שיש לו סוחר מוכן שישלם לו הרבה ריוח גם אחרי האונאה, כן ישנם דברים דלא שייך בהו אונאה כגון ס"ת בהמה ומרגליות לדעת ר' יהודא במשנה לקמן נ"ו, ואמרינן לקמן נ"א זבנית קנית, וכיון דתחילת פעולת העסק לא אסרה תורה ובע"כ דכל איסור אונאה מונח על דיעבד, משו"ה אין לה שום שייכות לפלוגתא דאביי ורבא בהא דכ"מ דאמר רחמנא לא תיעבד.
ואף דפשוט הוא מ"מ כתבתי להיותה יסוד לתרץ בזה קושית התוס' בתמורה ד"ו ע"א, אהא דאמר שם והשתא דשנינן כל הני שינויי אביי ורבא במאי פליגי וז"ל וא"ת נימא דפליגי בהכי כגון אדם שנשבע שלא לגרש את אשתו ואח"כ עבר וגירשה דלאביי מהני ולרבא לא מהני הגירושין כיון דעבר אמימרא דרחמנא וי"ל כו' ע"ש, ולפמש"כ ניחא דבשבועה אין איסור לכתחילה ואדרבה אם היתה כוונתו בשבועתו לשם מצוה הלא נשבעין לקיים את המצוה כדכתיב נשבעתי ואקיימה כדאמרינן בתמורה ד"ג ע"ב ועמש"כ בחידושי שם, וא"כ כל איסורא דעבד הוא רק אחרי שעבר על שבועתו, ופלוגתא דאביי ורבא היא רק במקום דאמר רחמנא לא תיעבד כנ"ל.
שם ל"ש אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר, ע' בת' הרא"ש כלל ק"ב סי' ד'.
תוד"ה ואילו. וה"ר יצחק ב"ר מרדכי תירץ דהתם כשאין הלוקח תובע אונאתו לכך אין המוכר יכול לחזור בו כו', ע' נה"מ סי' רכ"ז סק"א.
תוד"ה אמר רבא. ומפרש ר"ת דרבא דאמר שתות קנה היינו אם רצה כו', ע' שאילתות פ' בהר סי' קי"ג ובהעמ"ש שם אות א'.