אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף מה:
שמא ישהא עליותיו כו', בס' כרם שלמה חא"ח סי' ז' הביא מהך דהכא לענין מאי דחקרו האחרונים אם גזרו על קיום מ"ע ע"ש שהאריך בזה.
שם איתמר רב ולוי ח"א מטבע נעשה חליפין וח"א אין מטבע נעשה חליפין, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ד'.
שם אר"פ מ"ט, דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה, ע' תומים סי' סמ"ך סקי"א ובת' הגרע"א ס"ס קל"ב ובת' ראשי בשמים חח"מ סי' פ"ב.
והנה בהגהות מרדכי פ"ק דקידושין ד"ט כ' וז"ל גרסינן בהזהב דעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה ע"ש האיך מקדשין במטבע שיש עליו צורה עכ"ל ההגה"ה, ובב"ש סי' ל"א סק"ה כתב בפשיטות משום זה בשם המרדכי דאין מקדשין במטבע, וע' באבני מלואים סי' כ"ז סק"ב מש"כ בזה, ולא זכר לדברי הר"ן והנמו"י דבסוגיין שכ' דלא אמרינן דעתיה אצורתא רק בדבר שהוא רוצה להיות בעין ולא כשמקבלם בתורת דמים ע"ש.
ונראה להביא ראיה לדבריהם דהכא קאמר ר"פ דעתיה אצורתא ולקמן נ"ב ע"ב קאמר איהו גופיה האי מאן דמוקים אזוזי מקרי נפש רעה ובפירש"י מעמיד עצמו מלקבלם כשמוצא בהם פגם ע"ש, הרי דאפילו על פגם במעות שכנגד עיניו אם מקפיד מלקבלם ס"ל לר"פ דנקרא נפש רעה, מכש"כ שאין נופל לאמר שיהיה חסרון בקנין בשביל ספק רחוק כזה שמא בזמן מן הזמנים תתבטל הצורה ע"י גזירת המלך, ומזה מוכח כמש"כ הר"ן והנמו"י כנ"ל.
ולולא דבריהם אמינא לע"ד דקידושי אשה לא דמיא לא לקנין חפץ ולא לחליפין, דשלשה אלה חלוקין לשלשה סוגים נפרדים, דבקנין דמים ודאי אין דרך להקפיד כלל ואדרבה אי קפיד בזה מיקרי נפש רעה אפילו מצאה פגומה קצת אי רק יוצאה בהוצאה בשוק הסוחרים וכדמסיק התם וה"מ הוא דסגי להו ע"ש, ובקנין חליפין צריך להיות בשלימות כמו כלי דשלימותה נראה מדכתיב נעל כדפירש"י בסוגיין, אמנם קידושי אשה הוא ענין אחר לגמרי דהא אין אשה נקנית בחליפין כדאמרינן בקידושין ד"ו ע"ב, וכן אין מקום לאמר שתהיה נקנית בתורת קנין דמים כשאר חפץ בשוק, רק חלות רצונה על שעת הקידושין הוא העיקר, ועל קנין כסף שבה גבלו חכמים שיעור פרוטה או ש"פ, ואין לנו אז רק החלטת רצונה לשעה להתקדש בזה, ואם יש בה שיעור חכמים לתשלום רצונה אז מקודשת במטבע זו.
שם אי א"ל מארנקי חדשה יהיבנא לך לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה כו', ע' תומים סי' ק"א סק"ה.