אור ברסלב

אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן

דף מד.

דף מג:

שיכול אין לי אלא הוא אמר לעבדו ולשלוחו מניין ת"ל על כל דבר פשע, והק' בס' מעיני החכמה קרא לעבד ל"ל הא פשיטא לן טפי משלוחו דיד עבד כיד רבו כדאיתא בפ' השואל לענין שאילה בבעלים ע"ש, וקשה ע"ד הגאון ז"ל עד דהביא מהא דלקמן צ"ו ע"א גבי פשיעה בבעלים דלכתחילה מספקא להש"ס אי עבד דומה לשליח עד דמסיק מסתברא יד עבד כיד רבו דמיא, טפי הי"ל להביא מהא דלקמן צ"ט ע"א דאמתניתין דהשואל את הפרה מתמה הש"ס בפשיטות ביד עבדו חייב יד עבד כיד רבו, ושם גופה נמי איכא למידק מ"ש דבחדא פשיטא ליה בפשיטות גמורה ובאידך מספקא ליה עד שבא לכלל הכרעה מסתברא יד עבד כיד רבו דמיא, ובסוגיין גבי שליחות יד מרבינן מעל כל דבר פשע עבדו ושלוחו ביחד, וכן במנחות צ"ג ע"ב גבי סמיכה דרשינן ידו ולא יד עבדו ידו ולא יד שלוחו ע"ש.

לכן נלע"ד דעצם דין יד עבד כיד רבו דמיא נאמר על פעולה כזו דלבעלים עצמן היא רשות, כמו בשואל פרה מחבירו ושלחה לו ביד עבדו דפעולה זו אינה קשורה לדין של תורה, ומכש"כ דאין בזה שום מצוה או עבירה, ולהכי פריך שם עלה בפשיטות יד עבד כיד רבו דמיא, משא"כ בדבר שהוא מצוה דבזה נופל לאמר דחובת הגוף היא כסוכה ותפילין, או בדבר עבירה דבזה קיי"ל אשלד"ע, בדברים אלו אין מקום לאמר יד עבד כיד רבו, וכיון דידו אינו כיד רבו ממילא דינו כשליח בעלמא, ולהכי גבי סמיכה דהבעלים נצטוו דכתיב וסמך ידו ושחט כדפירש"י בפסחים ד"ז ע"ב, התם שפיר ממועטין מתיבת ידו עבדו כמו שלוחו, ולהיפוך בסוגיין גבי שליחות יד שהוא דבר עבירה, והיה מקום לאמר אין שליח לד"ע ואיצטריכו לרבות מעל כל דבר פשע דגם על דבור חייב, ממילא כלולים בזה עבד ושליח ביחד.

אמנם גבי פשיעה בבעלים דאין בה לא מצוה ולא עבירה רק קשורה עם דין התורה דאם בעליו עמו, ודין שליחות בזה תלי הש"ס בפלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה גבי הפרת. נדרים, והסבירו התוס' שם צ"ו סע"א דהצד ההשתוות בזה הוא משום דכתיב בעליו בעליו תרי זימני כמו אישה יקימנו ואישה יפירנו א"נ משום דלשון בעליו ואישות משמע ליה הוא דוקא ולא שלוחו ע"ש, לכן מצאו שם חז"ל להסתפק בזה מי נימא דכמו בשליח אמרינן שלוחו ש"א כמותו ה"נ בעבד א"ד שאני שליח דבר מצוה הוא אבל עבד אין דין שואל נוהג בו, ולמ"ד אין שלוחו ש"א כמותו ה"מ שליח אבל עבד יש לו מעלה הא דאמרינן בעלמא יד עבד כיד רבו, עד דרבא בא לכלל החלטה ואמר מסתברא יד עבד כיד רבו דמיא, וטעם ההכרעה נראה דניהי דפשיעה בבעלים הוא דין התורה אבל עצם הפעולה הוא ענין רשות כנ"ל.

שם ת"ל על כל דבר פשע. הנה לפ"מ דמסקינן בין לב"ש בין לב"ה נדרש תיבת דבר על הדיבור וע' בתוס' לעיל מ"ג ע"ב, וכה"ג דרש רשב"י כל דבר אשר ישך דקאי על הדיבור לקמן ס"פ איזהו נשך, וע' משך חכמה לפ' משפטים בפסוק אם לא שלח ידו.

שם ל"ש אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה מ"ט גירי דידיה הוא דאהנו לה, ע' בת' הרא"ש כלל ק"ב סי' א'.

שם אמר שמואל לא נטל נטל ממש אלא כיון שהגביהה ליטול אע"פ שלא נטל, ע' בת' דבר אברהם סי' כ"א אות ט"ו.

במשנה הזהב קונה את הכסף הכסף אינו קונה את הזהב כו', ע' בספר המקח לרב האי גאון שער י"ג.

תוכן העניינים

אור הישר על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה