אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף לט:
רש"י ד"ה ואפילו הגדיל הקטן משירד לתוכו ואכלו ג' שנים בפניו משהגדיל לא הויא חזקה כו', בת' ע' הריב"ש סי' שע"א.
רש"י ד"ה דילמא. או שמא חציין שלו דלמא מתו שתי השבויות, ואילה"ק הלא בר"פ ארבעה אחין מסקינן דלמיתה דתרי לא חיישינן וע' ריש יומא בתוד"ה וחכ"א, די"ל דגבי שבויות המסורות בידי השבאים איכא למיחש טפי כדאמרינן בב"ב ד"ח ע"ב שבי קשה מכולם דכולהו איתנהו ביה, ולפמש"כ בחידושי לקמן בסמוך דאפילו בדברים דלא חיישינן גבי איסור חיישינן גבי ממון הנוגע לחבירו לפ"ז בלא"ה ניחא ע"ש,
תוד"ה דילמא שכיבא סבתא. וא"ת הא דתנן פ' כל הגט המביא גט ממדה"י והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים ע"כ, וקשה הלא התם בנוגע לאיסור שפיר מוקמינן ליה על חזקתו דחזקה דאורייתא כדילפינן מקרא בחולין ד"י ומשו"ה גבי גט תרומה וקרבן מוקמינן להו על דין תורה, משא"כ הכא דנוגע לממון חבירו שפיר יש לנו להתחשב גם על דרכי הטבע שלא נוותר על טענת הצד השני הנוגע ג"כ לדין תורה, ושבאמת כך היה כדמסקינן לסוף שמעי דשכיבה סבתא, ואדרבה זהו גופה חדית לן המשנה דגיטין בכל הדברים דחשיב התם דאע"ג דמצד הטבע היה מקום לחשוש שמא מתו מ"מ מוקמינן להו בחזקת חיים אבל מזה גופה מוכח ספק מיתתן. והכא בנוגע אל הצד שכנגד התובע חלקו ג"כ ע"פ דין תורה יש לנו להתחשב גם על הספק ע"פ הטבע העומד לימין טענתו כנ"ל וצ"ע כעת.
בא"ד וי"ל דסבתא הגיעה לגבורות דהתם אמרינן כי הגיע לגבורות חיישינן, ע' יומא נ"ה ע"ב תוד"ה והתנן.
בא"ד וי"ל דגבי גט דוקא אמרינן בחזקת שהוא קיים משום עיגונא וכן בשביל אכילת קרבן ותרומה אבל הכא אדרבה החמירו בנכסי יתומים כו', ע' קצוה"ח סי' קכ"ב סק"א וע"ע בת' הריב"ש סי' מ"ז.
תוד"ה שיצא דאין נאמן לאמר שהוא אחיו דא"כ לא שבקת חיי לכל בריה העשירים שכל אחד יאמר אני אחיך כו' ע"כ, מלשון זה משמע כאילו הוא רק תקנת חכמים, אולם הרא"ש בתשובותיו כלל נ"ה סי' ה' כ' משום דאין ספק מוציא מידי ודאי אלא בראיה.