אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף לז.
במשנה שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים כו', ע' תוס' ב"ב ל"ד ע"ב ד"ה ההוא ארבא ובמהר"י מג"ש שם.
שם גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל כו' גזלה ביניהם ומסתלק דברי ר"ט, במשנה דיבמות ס"פ האשה שלום מסיק ר"ע אומר אין זו דרך מוציא מידי עבירה עד שישלם לכל אחד ואחד, והרמב"ם בפ"ד ה"ט מגזילה דפסק כר"ע מסיק עלה אף דבר זה קנס הוא שקנסוהו חכמים מפני ש שעבר עבירה וגזל כו', והנה נמשך בזה אחרי לשון הרי"ף שכ' דהתשלומין לכל אחד הוא מטעם קנס וכ"כ הרא"ש בסוגיין ע"ש, והנה התוס' הכא ובב"ק ק"ג ע"ב הקשו אמאי לא נימא בזה ברי ושמא כדפליגי לקמן צ"ז ע"ב גבי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע וע"ש מה שתירצו, והשתא לפ"ד הרי"ף הרמב"ם והרא"ש אין התחלה לקושיתם דהכא הוא רק מטעם קנס.
וי"ל דאלו הראשונים ז"ל בתור פוסקים דפסקו כר"ע ופסקו נמי כר"נ ור"י בברי ושמא ע"ש, ולכן הטיבו אשר דברו דר"ע פסק כן מטעם קנס, אבל התוס' שכתבו לתרץ גם אליבא דר"ט ואליביה הלא מסקינן ביבמות שם דאע"ג דאיסורא דאורייתא עביד בגזל מ"מ לא קניס, ומשו"ה מהדרו לתרוצי לשתי הסוגיות באופן דלא תקשה אהדדי גם מעצם הדין, ועמש"כ בחידושי ליבמות שם.