אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ל:
רש"י ד"ה הפקר לעניים הוי הפקר אע"ג שלא הפקירו אלא לעניים הוי הפקר למפטר מן המעשר ע"כ, וכן פירשו נמי הרמב"ם והר"ש רפ"ו דפאה וה"נ כפל הרמב"ם פירושו זה בעדיות פ"ד מ"ג ע"ש, אבל קשה ניהי נמי דדינא הכי דהפקר פטור ממעשר כדדרשי בירושלמי פאה שם מקראי, אכן מדוע נאדו מן פשטות פירוש המשנה דסובל בלשון פלוגתתם דב"ש סברי דאם הפקיר רק לעניים הוי הפקר לעניים, זולת עשירים לא יוכלו לזכות בה, וב"ה סברי דאם הפקיר רק לעניים אינו הפקר אפילו לעניים אא"כ הפקיר גם לעשירים כשמיטה כדפי' הראב"ד בעדיות שם, זולת אם נימא דאינהו סברי דאין סברא לאמר דהפקר כזה לא יועיל לעניים גופייהו, משום דאינהו זכו עכ"פ מטעם מתנה דלהם ודאי נתן ע"פ הפקר זה, ומטעם זה אפילו לב"ה יזכו העניים בתורת מתנה, אולם בזה גופה מבואר ברווחא הבנת הראשונים ז"ל, דאדרבה הרי לא אמרו דהעניים אינם זוכים אלא כיון דאינם זוכים משום לתא דהפקר ממילא חייבים במעשר לדעת ב"ה, וממילא לדעת ב"ש דהפקר לעניים הפקר פטורים ממעשר, נמצא דכל מחלקותם סובבת על ציר דפטור מעשר כנלע"ד, וע"ע נובי"ק חאה"ע סי' נ"ט ובת' הגרע"א סי' קמ"ה.
תוד"ה אלא לזקן. וי"ל כבוד הבריות דמת מצוה חמיר טפי שמוטל בבזיון כו', ע' בת' פרי יצחק ח"א סי' כ"ו.
תוד"ה אפקרה. התם אנן סהדי דמפקר להו בלבו שלא יעשה איסור שביתת כלים, עמש"כ בחידושי לשבת די"ח ע"ב ושם דף קמ"ד ע"א וע"ע בקצוה"ח סי' י"ב סק"א ובת' באר יצחק חא"ח סי' א' ובלבוש ה' פסח ס"ס תל"ד.
והנה מזה יהיה ראיה לשיטת המהריב"ל ח"א סוף כלל י"ג המובא במל"מ רפ"א מה' מכירה אהא דבמקום שכותבין את השטר לא קנה בכסף עד שיכתוב את השטר ואי פריש פריש, דמ"מ היכא דאיכא שבועה הוי כפריש וקנה בכסף לבד או בשטר לבד, והטעם דגם הלוקח סמכא דעתיה על הקנין שלא ירצה לעבור על איסור שבועה ע"ש, דהיא דוגמא שכ' התוס' הכא דאנן סהדי דמפקר להו בלבו שלא יעשה איסור שביתת כלים, ואע"ג דהמל"מ הביא בתר הכי שהמהריב"ל חזר בו מסברא זו ואית ליה דאפילו איכא שבועה לא חשיב כאילו פירש ע"ש, מ"מ לפי סברת התוס' הכא יש מקום יותר לסברתו הראשונה כנלע"ד.