אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כט:
מהו דתימא ניחא ליה לאינש דתיעבד מצוה בממוניה קמ"ל, וכ' במרדכי אילה"ק מהא דמסיק פ"ק דפסחים דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה דהכא מיירי שלא מדעתו והא ודאי לא ניחא ניחא ליה אבל לקיומי מצוה בממוניה מדעתיה בודאי ניחא ליה כו' ע"ש, והנה ע"פ תירוצו דניחותא דמצוה לעצמה לא סגי עד שתהא ג"כ מדעתו, מובנת ביותר סוגיא דלעיל כ"ב ע"א גבי תורם תרומתו של חבירו וא"ל כלך אצל יפות ונמצאו יפות מהן דלא סגי ניחותא דמצות הפרשת תרומה עד דאוקמינן שם כשעשאו שליח וכדדרשינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם, משום דניחותא דמצוה במעשה השליח איננה מספקת עד שתהיה ג"כ לדעת הבעה"ב ועמש"כ בחידושי לעיל שם.
אכן בעצם קושית המרדכי מהא דפסחים אפשר לחלק לע"ד לולא דבריו ז"ל, דמצות בדיקת חמץ היא חובה אקרקפתא דגברא לבדוק חמצו ובכה"ג ודאי ניחא ליה לקיומי מצוה בממוניה דהוא לפטור חובתיה דרמי עליה, משא"כ הכא ניהי דאם חבירו ילמוד בס"ת שלו בודאי לגרם מצוה תחשב לו בדיעבד שע"י ספרו למד חבירו תורה, אכן האם בשביל זה נימא דלכתחילה חוב עליו בפרטיות דוקא להשאילו יותר מאדם אחר שיש לו ס"ת, וא"כ לא עליו דוקא חוב זה, והשתא אם גם על המשאיל ליכא מצוה פרטית להשאילו, איך נימא אל השואל מן המשאיל שישאיל ס"ת זו לאיש אחר, ולכן לא אמרינן בזה ניחא ליה לאינש לקיומי מצוה בממוניה, והדרינן גם בזה להא דאמר ר"ל כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל, ועמש"כ בחידושי לבכורות י"ח ע"ב ושם נ"ח ע"א.
תוד"ה בזכוכית. דהא רב הונא תבר זכוכית חיורתא בחופת בנו פ' אין עומדין ל"א ע"א, לפנינו הגרסא שם רב אשי.