אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף כח.
אלא הא דתנן מצא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות ה"ז יחזיר כו', ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' ו'.
שם סימנין דאורייתא דכתיב והיה עמך עד דרוש אחיך אותו כו' דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי לאו בסימנין ש"מ, ע"ל ברש"י ובתוס' ד"ה דרשהו ובהשמטות ח"ס חח"מ סי' קצ"ג ובהעמק שאלה לשאילתות פ' קדושים ס"ס צ"ט.
שם את"ל הא פשיט ליה סימנין דאורייתא משום דאיכא למימר כדשנינן, ע' בת' הגרע"א סי' ק"ז.
שם ר"ג אומר בז' בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת, ע' בס' זרעא דיוסף סי' ז'.
רש"י ד"ה והכתיב וישבו כל ישראל בעריהם ואע"ג דפורתא הוו בכל עריהם היו מפוזרים ויש רחוקים מירושלים כבתחילה ע"כ, כוונתו דבא לפרש בזה מדוע הביא אביי הפסוק, ולא די לו הסברא במש"א איפכא מסתברא דכיון דהוו ריבוי העם במקדש ראשון להכי הוו שכיחי שיירתא דאזלו ביממא ובליליא להכי לא בעינן כולי האי וסגי בתלתא יומי משא"כ במקדש שני, לכן פירש"י שהוכרח להביא הפסוק להורות דמצד ריבוי העם היה אפ"ל שישבו צפופים במקומות הקרובים לירושלים והמקומות הרחוקים היו בלתי מיושבים, ואנן הכא מצד ריחוק המקום אתינן עלה, ולהכי הביא הכתוב דוישבו כל ישראל בעריהם, היינו בכל הערים שהיו מיושבים בזמן מקדש ראשון, וזהו מש"כ רש"י ואע"ג דפורתא הוו בכל עריהם היו מפוזרים ויש רחוקים מירושלים כבתחילה, והשתא כיון דבריחוק המקום היו שוים המיושבים במקדש שני כבמקדש ראשון, נוסף ע"ז היתה אז המעלה בריבוי העם דעי"ז משתכחן שיירתא דאזלו בין ביממא ובין בליליא ולע"ז איפכא מסתברא כו'.