אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף יח:
ודוקא בצד אות פלונית אבל נקב בעלמא לא רב אסי מספקא ליה סימנין דאורייתא או דרבנן, ע' בת' הרא"ש ריש כלל נ"א.
תוד"ה חיישינן לשני שוירי. וא"ת לרב הונא האיך יגרש כל אדם את אשתו כו' וי"ל כיון דלא הוחזקו הוי שפיר מוכיח מתוכו ומ"מ כשנפל חיישינן ע"כ, והנה לפ"מ דהכא גבי גט דק ואשכח מהא דתנן לקמן ד"כ ע"א כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר ומהא משנה גופה איתיביה ר' ירמיה לר' אבהו לעיל ט"ז ע"ב גבי מוצא שט"ח בשוק ע"ש, לפ"ז הוה משמע דלענין מציאה גט ושט"ח שוין, א"כ לעיל י"ב ע"ב גבי שט"ח דמקשה הש"ס כל שטרי דאתו לקמן ניחוש להו הכי ומשני כל שטרי לא ריעי הני ריעי ע"ש, ועפ"ז י"ל דקושית התוס' הכא ותירוצם הן הם קושית הגמרא ופירוקם שם.
אמנם קשה דבשלמא התם עצם אבידת השטר מורה על פסלותו כדפירש"י שם וז"ל הני ריעי הואיל ונפל איתרע די"ל אם היה כשר היה נזהר בו ע"ש, משא"כ הכא שאין אנו באין לפסול את הגט מטעם הנפילה מצד עצמו רק משום דחיישינן לשני שוירי אבל הגט גופיה כשר, א"כ כל שליח מאיזה שוירי שהוא היה צריך להזהר שלא יהיה נאבד ממנו גט כשר, ובע"כ דסיבת אבידתו היא סיבה ככל אבידה שמציאותה היא אפילו בחפץ היותר יקר כדכתיב לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו, האם בכולם נימא דריעותא של החפץ גרם לאבידתו וצ"ע כעת.
תוד"ה נפק בסה"ד. אבל התם אין אנו יודעים איזה יצחק מת אם מעיר זאת או מעיר אחרת. ע' בת' הריב"ש סי' תק"ח.