אור ברסלב

אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן

דף יב.

דף יא:

חצר איתרבאי משום יד ולא גרעה משליחות גבי גט דחוב הוא לה כו', ע' נוב"י מ"ק חא"ח סי' י"ט ובת' אגודת אזוב סי' ד'.

שם אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא. אין זה ענין לאויר שאין סופו לנוח דזבחים כ"ה ע"ב כדהארכתי בחידושי שם.

רש"י ד"ה זרק ארנקי והפקירו לכל הקודם אולם התוס' כ' דלא גריס ואפקריה דאי אפקריה א"כ מיד כשיצא הארנקי מידו היה הפקר ובשעת זכייה ליכא דעת אחרת ובע"כ דבמתנה איירי, וכן דעת הנמו"י לחלק בין הפקר למתנה, אבל הרא"ש כתב דשוין הן וע' בשו"ע ס"ס רמ"ג ובמפרשים שם.

והנה דברי תוס' אלו לטעמייהו בדבריהם ביבמות מ"ח ע"א ובגיטין ל"ח ע"א ד"ה המפקיר, דהפקר אינו אלא סילוק בעלמא ע"ש ולפ"ז שפיר כתבו הכא דכיון שהפקירו הרי סילק עצמו מזה ושוב בשעת זכייה ליכא דעת אחרת משא"כ מתנה אכתי אגידא לרשות הנותן עד שתבא ליד מקבל המתנה, והוא ג"כ כשיטתם בב"ב קל"ח ע"א, דהא דאר"ל בכריתות כ"ד הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל הקודם זכה, איירי בשתק ולבסוף צווח אבל צווח מעיקרא לא קנה ויחזרו לנותן דלא יהיב ליה אלא אדעתא דליקבל מיניה ע"ש, דלפ"ז ההתאגדות אל הנותן בטרם זכה המקבל הוא כדבר הכרחי, דאם לא יקבל הרי הוא עדיין להנותן ואין לשום זולתו חלק בזה.

אמנם הרמב"ן בחידושיו הכא הבין בדעת רש"י, דכל הפקר שהיו לו בעלים והם הפקירוהו מתחילה לדעת כמו שדעת אחרת מקנה אותן דמי ולא אתי לאפוקי אלא מציאה שלא הפקירוהו בעלים מדעתם אלא שהיא מופקרת ועומדת אבל הפקירוהו בעלים כדין מתנה דמי ותמיה לי דהך סברא שייכא כמאן דס"ל בנדרים הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתיא לרשות מקבל אף הפקר עד דאתיא לרשות זוכה אבל כיון דאסיקנא התם דהפקר לאו כמתנה דמי אלא מעידנא דאפקריה מופקר ואינו יכול לחזור בו אלא כזוכה מן ההפקר משמע דלא הוה לן למימר ביה דעת אחרת מקנה אותו כו' עכ"ל, והאריך בזה בסוגיא דלקמן ק"ב ע"א, ובדרך זה הלכו הרשב"א והר"ן והנמו"י, וע' מה שבנה על יסודות אלו בקצוה"ח סי' רע"ג ובאבני מלואים סי' מ"ג סק"ב.

אכן לולא דבריהם ז"ל היה נלע"ד בכוונת רש"י ז"ל, שהבין דהא דסוגיין אין לו שום שייכות לסתם הפקר מדעת דתנן בנדרים מ"ג ע"א שמניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ. דהכא הרי הוא עומד עם הארנקי אצל פתח חבירו, ואם היה זורקו באופן שינוח בתוך ביתו או חצירו היינו בין פתח לפתח. הרי ודאי דקנה חצירו כדפירש"י, דומיא לזה מחלק הש"ס לקמן ק"ב ע"ב בבעיא דרבא גופיה הכא מיפסק כלי ע"ש, ובאופן זה הרי לא היה שום חילוק בין שהיה זורקו בתורת הפקר או בתורת מתנה, וכדהביא הש"ך בשם חבל גאונים ס"ס רס"ח וז"ל ואם אחד הפקיר דבר וזרקו לתוך חצר חבירו דינו כמתנה וזכתה לו חצירו אע"פ שרץ אחריו ואינו מגיעו ע"ש וכיון דבזה אין שום חילוק בין הפקר למתנה, נמצא דכל הבעיא היא רק אם עשה פעולת זריקה זו באויר שאין סופו לנוח, ולפ"מ דאין חילוק בזה בין הפקר למתנה, אלא שצריך למצוא לבעיא זו דוגמא בכעין אויר שאין סופו לנוח, שפיר הביא ר"פ מרישא דמשנתנו דראה אותן רצין אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו ועלה א"ר ירמיה א"ר יוחנן והוא שרץ אחריהן ומגיען ובעי ר' ירמיה במתנה האיך וקבלה מיניה ר' אבא בר כהנא במתנה אע"פ שרץ אחריהן ואינו מגיען, והשתא כיון דאין מגיען, הרי לאויר שאין סופו לנוח דמי. ואעפ"כ קנה, ומתנה דמיא בזה להפקר, חרי ראיה ברורה דאויר שאין סופו לנוח כמונח דמי, ועפ"ז שפיר דחי ליה רבא כיון דהיה צבי שבור וגוזלות שלא פרחו לא דמיא לזרק ארנקי אלא למתגלגל, ומתגלגל ודאי כמונח דמי, אבל בזרק ארנקי היא בעיא דלא איפשטא.

וכמו דלא דמי בעיא דרבא לסתם הפקר מדעת, כש"כ דל"ד להפקר דמציאה, מדלא פשיט ליה מסיפא דמשנתנו דצבי רץ כדרכו וגוזלות מפריחין דדמיא ממש לזרק ארנקי כדכ' הגר"א ז"ל בביאוריו לחו"מ סי' רס"ח ס"ק י"ב, והביא רק מרישא דצבי שבור וגוזלות שלא פרחו וע"פ אוקימתא דר' יוחנן שרץ אחריהן ומגיען יחד עם בעיא דר' ירמיה והפשיטות דבמתנה אע"פ שרץ אחריהן ואינו מגיען וע"ש בבאר הגולה ס"ק סמ"ך, ובע"כ דמתניתין איירי במציאה שהיא סתם הפקר, ורבא איירי בדקאי על פתח חבירו וזרק הארנקי באופן דהפקר ומתנה דין אחד להם. וכל השאלה היא משום אויר שאין סופו לנוח, וכל זה לא משתמע כלל מסיפא דמשנתנו, רק מרישא עם החילוק דרץ אחריהן ומגיען יחד עם בעיא דר' ירמיה גבי מתנה, ובלא"ה י"ל דלא נהירא לרש"י לפרש דאיכא בבעיא דרבא ענין של דעת אחרת מקנה בין בהפקר בין במתנה, דאם היה בדעתו להקנות בהפקרו או במתנתו לבעל הבית, ל"ל לזרוק למרחוק שיצא דרך פתח האחר, הלא טפי בנקל לו להניחו או לזורקו באופן שינוח בין פתח לפתח, כן היה נלע"ד לולא דברי הראשונים ז"ל בכוונת רש"י ז"ל, וע"ע בחידושי הריטב"א בסוגיין ובת' הרא"ש כלל א' סי' א'.

תוד"ה חצר. ובמציאה דאין דעת אחרת מקנה אותה בעינן משתמרת כו', ע' בת' חו"י סי' ד' ה' ובנוב"י מ"ת חא"ח סי' ס"ג.

תוכן העניינים

אור הישר על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה