אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף טו.
בין לרבא בין לרבה בר ר"ה מלוה ע"פ הוא ומלוה ע"פ אינו גובה מנכסים משועבדים כו', וקשה הלא רבא ס"ל שיעבודא דאורייתא כדכ' התוס' בגיטין ד"נ ע"א בד"ה כיון, וא"כ גם מלוה גובה ממשעבדי, וביותר לפ"מ דפירש"י בסוגיין י"ד סוף ע"ב באוקימתא דרבא דלאו בלוקח קאמר כו' ע"ש, ומיניה דידיה גבי גם מגלימא דעל כתפיה אפילו למאן דס"ל שיעבודא לאו דאורייתא, ועמש"כ בחידושי לעיל ד"ו ע"א וצ"ע כעת.
שם הב"ע כשעמד בדין וכ' הר"ן ז"ל מהכא משמע דהעמדה בדין כשטר דמיא וגביא ממשעבדי עבדי כו' וא"ת כיון דהעמדה בדין כשטר דמיא מודה מקצת למה נשבע הא הו"ל שיעבוד קרקעות בשעת הודאה והו"ל כמודה בקרקעות וכפר בכלים י"ל דבשעת הטענה אכתי לאו שיעבוד קרקעות הוא והשתא הוא דחייב עכ"ל, ולכאורה קשה אחרי שהוא בעצמו בונה קושיתו על היסוד דהעמדה בדין כשטר דמיא, א"כ הלא בשטר גופיה פסקינן כב"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי, ואיך הקשה לכתחילה דשיעבוד הקרקעות שיבא מכח השטר אחרי הגמ"ד. יהיה אלים כ"כ על שעת הטענה למפרע שלא ישבע אז בשביל זה, אע"ג דבההיא שעתא בודאי נחשב כקודם דמטא שטרא לידיה, ואפ"ל בדוחק דזאת היא הכוונה בתירוץ הר"ן.
שם אמר רבא תדע שכך כותב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי כו', הוא עפ"מ דדרשינן לשון הדיוט כדלקמן ק"ד ע"א, וע' בת' הרא"ש כלל ס"ח סי' י"ג.