אור הישר על בבא מציעא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף ח.
אמר רמב"ח זאת אומרת המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו כו', ע' בת' הרא"ש כלל ט"ו סי' ב' ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שכ"ה.
שם והכא היינו טעמא מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, ע' ש"ך חו"מ סי' ק"ה סק"ב ובמשנת דר"א שם ע"ד הש"ך סק"א.
תוד"ה ושותפין. וטביחה אפילו אמר צא וטבח לי חייב דדרשינן תחת לרבות את השליח כו', נלע"ד דמש"כ התוס' תחת לאו דוקא דהא התוס' כתבו בב"ק ע"א ע"א דרק מאן דמצריך או לחלק דריש מתחת לרבות את השליח ע"ש. ורבא הלא ס"ל בב"מ צ"ו ע"א ובתמורה ד"ה ע"ב כר' יונתן דלא צריך קרא לחלק, ולפ"ז אפשר לו לרבות שליח מקרא דאו לפ"מ דהכא אליבא דרבא קיימינן.
בא"ד אלא שותפין שגנבו שהגביהו שניהם ע"כ, וביאר במהר"ם דרש"י מפרש ושותפין שגנבו חייבין דקאמר רבא היא אותה ברייתא דבב"ק ותוס' פירשו שהגביהו הגניבה שניהם ולאו ברייתא היא ע"ש, וקשה לפי ביאורו דלא תמך יסודתו על שום ברייתא רק על סברתו בעצמו, א"כ מנא ליה לרבא באמת להכריח ראייתו כדאמר תדע, הלא זהו גופה טעמא בעי מנלן דשותפין שגנבו חייבין, אמאי לא נימא דתעשה זו כמי שמונחת ע"ג קרקע וזו כמי שמונחת ע"ג קרקע ולא יקנה לא זה ולא זה ואם בא אחר וחטף הגניבה משניהם חייב החוטף לשלם לבעלים משום העדר קנין השותפין. כדפירש"י גבי מציאה וכל הרוצה יחטפנה מידם, וכמ"כ הכא לא אמרינן מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, ומאין הוכיח רבא בפשיטות גמורה כ"כ דשותפין שגנבו חייבין ומטעם מיגו.
אמנם הריטב"א בסוגיין כ' דההוכחה היא מפ' מרובה שם דלא ממעטינן שנים שגנבו אלא מטביחה ומכירה ומשום דכתיב וטבחו או מכרו דמשמע טבחו כלו או מכרו כלו וכן בכפל נראה דחייבין ע"ש, הלא דוקיא דרבא מפ' מרובה שם.
ועל כולם יש להעיר ע"פ גרסת השטמ"ק בב"ק ע"ח ע"ב שם, דז"ל שותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו מעלמא יכול יהו חייבין ת"ל כי יגנוב איש ולא שני אנשים שור ולא חצי שור כו' ע"ש, ולפ"ז ניחא ברווחא דדוקא גבי תשלומי דו"ה דכתיב כי יגנוב, שפיר בא למעט גניבת שנים, משא"כ בסתם גניבה דילפינן מקרא דלא תגנבו ויקרא י"ט, וע"ל ס"א ע"ב רש"י ד"ה לא תגנבו, בזה י"ל דגם שנים שגנבו חייבין, ולפ"ז מדוע לא נימא דרבא יליף מקרא גופה, ולא מהא דתשלומי דו"ה ומכש"כ דלא מצד הסברא וצ"ע.