אור הישר על בבא בתרא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קמו:
הדרא בה איהי הדרא אפילו כישא דירקא א"ר הונא בריה דר"י ושמין להם דמי בשר בזול כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' תקע"ט וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' רכ"ה.
שם מאן תנא דאזלינן בתר אומדנא א"ר נחמן ר"ש בן מנסיא היא דתניא הרי שהלך בנו למדה"י ושמע שמת בנו כו', רב ששת אמר ר"ש שזורי היא כו'. ולכאורה אמאי צריכים לדחוק א"ע להעמיד בברייתות התלויין במחלוקת ואליבא דחד תנא ולא הביאו סתמא דברייתא דלעיל קמ"ב ע"א והובאה ג"כ בירושלמי יבמות פ"ד ה"א גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ושמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת חייבין להחזיר כו'. הרי דאזלינן בתר אומדן דעת של הגר והזוכים שאילו היה נודע להם מציאות הבן או העובר אז לא באו לכתחילה הנכסים לכלל זכיה ומשו"ה חייבין להחזיר, וי"ל דהתם לאו משום לתא דאומדן דעת אתינן עלה אלא משום זכיה בטעות. דלא אמרה תורה נכסי הגר הפקר אלא כשאין לו יורשין ועל מנת כן זכו. והשתא ששמעו שיש לו בן איגלאי מילתא למפרע דזכיה בטעות היתה ומשו"ה חייבין להחזיר.
רשב"ם ד"ה נפל עליה. דכיון דהיה בדעתו לגרשה אם ימצאנה בעלת מום ובתוך כך מתה קודם שנתפייסו אינה זוכה בירושה. ע' בת' מהרי"ק סי' פ"א.
רשב"ם ד"ה לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו מתנה, ואם עמד חוזר כו'. ע' בת' הריב"ש סי' ר"ז.
תוד"ה מאן תנא דאזיל בתר אומדנא כו' צ"ע אי שייכא הך מילתא בדברים שבלב אינם דברים ע"כ יל"ד הרי לפ"מ דמסקינן בסוגיין דהא דתלי בדר"ש בן מנסיא נקרא אומדנא דמוכח. ופירושו דבלא גילוי דעתו יש לנו לדעת דעתו מעצמנו, וא"כ הרי כ' התוס' ר"פ השולח סד"ה מהו. דבאופן כזה נקראו דברים שבלב דברים ע"ש. ומאי האי דקא מספקא להו להתוס' הרי ממקומו הוא מוכרע וצע"ק, וע"ל קל"ב ע"א ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בת' הרא"ש ריש כלל ל"ד.