אור הישר על בבא בתרא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קלח.
שכ"מ שאמר תנו מאתים זוז לפלוני כו' כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שט"ח גובה מכולם, ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' שכ"ו.
שם שכ"מ שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בני בכור כראוי לו נוטלן ונוטל את בכורתו אם אמר בבכורתו ידו על העליונה רצה נוטלן רצה נוטל בכורתו כו', ע' מה שהאריך בסוגיא זו בת' מהר"מ אלשיך סי' י"ב.
שם ושכמ"ר שאמר תנו מאתים לפלונית אשתי כראוי לה נוטלתן ונוטלת את כתובתה אם אמר בכתובתה כו' ע' בת' הריב"ש סי' ת"פ.
רשב"ם ד"ה כאן בצווח. שאין מזכין לאדם בעל כרחו דחוב הוא לו דכתיב שונא מתנות יחיה כדאמרינן באלו טרפות ע"כ, וע"ע לעיל י"ג ע"ב ובקידושין נ"ט ע"א ובקצוה"ח סי' קצ"ח סק"ב.
רשב"ם ד"ה אם יצא עליו שט"ח קודם שקבלו המעות כו', ע' מחנה אפרים ה' זכיה סי' ה'.
תוד"ה כאן. ובצווח מעיקרא דלא קנה יחזרו לנותן דלא יהיב ליה אלא אדעתא דליקבל מיניה ע"כ. ובזה מובן הא דאמרינן בנדרים מ"ג ע"א דבמתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל, וכ"כ התוס' בב"מ י"ב ע"א דבמתנה חשיבא דעת אחרת מקנה אותו ע"ש, משום דכיון דלא יהיב ליה אלא אדעתא דליקבל מיניה, וא"כ אולי לא ירצה הלה לקבל הרי הדרא לנותן. ובע"כ אגידא המתנה אל הנותן עד שבא לרשות מקבל המתנה, ולא דמיא להפקר שהוא רק סילוק רשות מצד המפקיד, כדכ' התוס' ביבמות מ"ח ע"א ד"ה המפקיר, ולהכי תיכף משיצא החפץ מיד המפקיר שוב ליכא בשעת זכייה דעת אחרת.