אור הישר על בבא בתרא· הרב שמואל יצחק הילמן
דף קלד.
כל מתנה שאינה שאם הקדישה מוקדשת אינה מתנה, ע' בת' הרא"ש כלל ע"ד סי' ד',
שם אמרו עליו על ריב"ז שלא הניח מקרא משנה כו' וקלין וחמורין וגזירות שוות כו' וכה"נ בסוכה כ"ה ע"א, והנה קלין וחמורין תלויין בסברא שאדם דן מעצמו וגזירות שוות הן בקבלה מרבו כדאמרינן בפסחים ס"ו ע"א, וע' ברש"י שבת קל"ב ע"א ובתוס' שם צ"ז ע"א, ולפי ששני דברים אלו חלוקין שזו דוקא מקבלה וזה אף מסברא להכי אשמעינן דתרווייהו היו נכללים עם יתר המעלות אצל ריב"ז.
אמנם אגב אורחא נראה להביא מכאן ראיה לשיטת התוס' בסוכה ל"א ע"א שכ' דרק גז"ש אין אדם דן מעצמו אא"כ למדה מרבו, דאילו לפירש"י שם הלא כל הי"ג מדות חוץ מק"ו לא ניתן לדרוש מעצמו ומדוע נקט הכא דוקא גזירות שוות, אולם באבות דר"ג רפי"ד נשתנה כלל לשון הברייתא ע"ש וצ"ע.
שם דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא, ע' בחידושי הרשב"א לסוכה כ"ח ע"א ובשל"ה דף קס"ב וע"ע רמב"ם וכ"מ ספ"ד מה' יסוה"ת ובס' זיו משנה על הרמב"ם שם.
במשנה האומר זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן, ע' תשובות הר"ן סי' מ"ז ובת' הרא"ש כלל פ"ב ובס' אור גדול סי' ב'.
רשב"ם ד"ה מעשה מרכבה דיחזקאל ע"כ. וכן פירש"י במגילה כ"ד ע"ב לדרוש במרכבה דיחזקאל ע"ש. ונראה דהא דהחליטו דלא קאי על מעשה מרכבה דישעיה, די"ל דהוא עפמש"א בחגיגה י"ג ע"א תנינן עד ויאמר אלי בן אדם אמר להו הן הן מעשה מרכבה.
תוד"ה כל מתנה. וא"ת דאמר לקמן בפרקין הא לך אתרוג במתנה ע"מ שתחזירהו לי החזירו יצא אע"פ שלא היה יכול להקדישו כו', ע' ריב"ש סי' ב' ובח"ס חח"מ סי' קל"א.